אביב יונה, השתתפתי בעבר בקורס הכנה לצבא ושרתתי באגוז.

רציתי להגיד כמה דברים שאולי יעזרו לכם להבין על מה מדובר.

אז ככה דבר ראשון זה נתן לי מושג על מה הולך להיות לי בגיבושים בצבא, עם מה אני הולך להתמודד ולמה צריך לשים לב.

קורס כזה באמת מפקס אותך על מה להתאמן, במה אתה חלש או חזק ובעיקר לעמוד מול קושי ולהכיר את עצמך יותר טוב!

אני קיבלתי זימונים לגיבוש טיס ומטכ"ל וזה בהחלט עזר לי בגיבושים האלו.

הכנה לצבא עוזרת לך לכוון גבוה ולאתגר את עצמך!

שורה תחתונה מומלץ מאוד!!

שחר צור, הכנה לצבא 07-08, שרתתי בשלדג ובהמשך בדובדבן.

ההכנה לצבא שעשיתי הייתה אחת מאבני הדרך של חיי.

בדיעבד אני יכול לומר זאת בוודאות.

ההכנה לצבא לימדה אותי המון על עצמי על עבודת צוות ועל משמעת.

למרות שההכנה לצבא לא אמורה להכין אותך להתקבל לסיירת כלשהי אלא היא הכנה כללית לצבא, אני יכול להגיד שהיא עשתה את שניהם, ומצוין.

במהלך האימונים למדתי שאני לא פחות טוב מאחרים ושאני יכול להצליח ולהתקבל ליחידה שרציתי. ובעיקר למדתי להתמודד עם קשיים. 

בזמן הטירונות ראיתי כמה שההכנה לצבא עזרה לי, כשכולם התלוננו על המסעות, בשבילי זה היה כבר בדיחה והייתי רגיל ומוכן. 

מלבד כל היתרונות האדירים של ההכנה עצמה לצבא, יש את הגוון החברתי שבשבילי היה לא פחות חשוב בזמנו, ובזמן האימונים יצרנו קשרים חברתיים חזקים עד היום, ועדיין כשאנחנו נפגשים גם היום לאחר כ6 שנים אנחנו מדברים על חוויות מההכנה שעברנו יחד.

יובל בר, מגידו. השתתפה בקורס ושרתה כתצפיתנית.

החלטתי להצטרף להכנה לצבא בשנת י"ב מכמה סיבות, היינו ארבע בנות בשכבה שהשתתפו בהכנה אז כבר להצטרף עם עוד שלוש בנות זה מעודד בגלל שכל ה-35 האחרים היו בנים. הייתי קצת מורעלת וזה עניין אותי לחוות את האימונים האלה שמאתגרים אותך פיזית ומנטלית, לא רציתי להתגייס ללוחמות אז חשבתי שככה לפחות ארגיש קצת משהו קרוב לזה. גם לפני שהתחלנו את ההכנה כבר הכרתי ושמעתי על זה סיפורים, שחלקם אומנם קצת הפחידו אותי אבל מצד שני גם מאוד מאתגרים וחוויתיים וזה עשה לי חשק להצטרף ולנסות. היינו בקבוצה של בערך 35 בנים ולי זה זכור כחוויה אדירה, הבנים היו ממש מתחשבים ועזרו לבנות כשהיה צריך, אני אישית הרגשתי ממש טוב ובנוח בקבוצה, לא הרגשתי איזה פערים גדולים ביכולות שלנו. אני זוכרת שתמיד לפני כל אימון היה בי חלק שכל פעם מחדש חשב לוותר, כי כל אימון היה אימון צריך לבוא עם אנרגיות ואם אין לך אנרגיות אז אתה תמצא אותם כי אין ברירה, ברוב האימונים השקעתי מאמץ אדיר. ההכנה עבדה בעיקר על המנטליות, התמודדות עם אתגרים לא פשוטים מנטלית ופיזית ואחרי כל אימון הגיע סיפוק אדיר . אלדד היה מדריך(מפקד) מעניין, כי מצד אחד הוא הכניס את ההומור מדי פעם, כדי שתיהיה אווירה טובה ואנרגיות טובות ומצד שני כשהתחיל האימון הוא היה כמו מפקד בצבא, רציני לחלוטין וממש נותן את ההרגשה של טירונות (בעייני זה היה טוב כי זה השרה עלינו אוירה רצינית וככה גם הרוב השקיעו ולא חיפפו). אני חייבת לציין שעם כל הקשיחות והקושי היו אימונים במהלך השנה שהיו ממש מהנים ועם אווירה יותר קלילה, כל כמה זמן המדריכים ידעו איך להכניס כיף , שינוי אוירה וקצת צחוקים, חוץ מזה שגם האימונים שהיו יותר קשים גם תמיד הסתיימו בטעם טוב- שיחה טובה, שאלדד מדבר ושואל חברה איך היה האימון וכמובן בסוף סנדוויצ'ים שהבנות בשכבה הכינו. באופן כללי צורת ההתנהגות והגישה של אלדד הכניסה בי רבאק בזמן האימון וזה דבר שדירבן אותי. השנה הסתיימה שאימון מסכם שנמשך כל הלילה, זאת כמובן אחת החוויות שהכי זכורות לי, אימון קשה ומאתגר ביותר ואני זוכרת שסיימתי גמורה אבל זה היה תענוג וסיפוק גדול כשסיימנו וההורים של כולם חיכו לנו בשומריה. אני בטוחה שרמת ההתמודדות שלי עם דברים עלתה במהלך האימונים. אחרי השנה הזאת ובעיקר אחרי האימון המסכם שנמשך כל הלילה אני ראיתי שאני מסוגלת להרבה וזה נחמד להיזכר בזה מדי פעם כנמצאים במצבים מאתגרים (בעיקר פיזית) ולא נוחים, כי זה מכניס הרבה דברים לפרופורציות. אני שירתתי כתצפיתנית בצבא ככה שהטירונות שלי הייתה די קלילה ובעיקר אם משווים את זה להכנה לצבא.

רוני שפירא, סיימה את קורס 2014/15

טוב הכל התחיל לפני איזה שנתיים או שלוש, ששמעתי מחבר'ה שגדולים ממני בבית ספר על הדבר הזה שנקרא הכנה לצבא, לא היה לי יותר מידי מושג מזה.. אז התחלתי לשאול, הבנתי שזה בעצם משהו בסגנון כושר קרבי, שרצים הרבה וסובלים, אני אמרתי לעצמי שאני אגיע ליב' אני חייבת לנסות לראות מה קורה שם, ואז התחיל המסע שלי.
שבועיים לפני ההכנה הראשונה, האימון הראשון, היתה שיחת הכנה על מה הולך לקרות במהלך השנה ומה זה בעצם אומר.. אני שהיה לי משהו באותו יום לא הצלחתי להגיע וחברות שלי העבירו לי את המידע שבגדול הוא היה – "רוני אין סיכוי שאנחנו הולכות לזה, רק את ודגן הצהובות האלה מסוגלות". אני אמרתי לעצמי אוקי זה כבר מלחיץ.. אבל אין סיכוי שאני מוותרת בלי לנסות, וניסיתי לשכנע איתי עוד כמה חברות לבוא ובאמת התחלנו 8 בנות (כן זה הרבה) ועוד 29 בנים.
כולנו עומדים בהכנה הראשונה מפוחדים לא ממש יודעים מה לעשות, אני והבנות האחרות מסתכלות אחת על השנייה במבטים של "מה אנחנו עושות כאן, יש פה רק בנים בערך" זה עוד פחד שעומד בפתח שאת מגיעה להכנה לצבא, קבוצה מלא בבנים שאת בטוחה שהכושר שלהם יותר טוב משלך אבל נחזור לקבוצה עם בנים בהמשך .. ואז התחיל האימון.
ברגע שאומרים אימון המחשבה שעולה היא כושר גופני, ריצה, שכיבות שמיכה, דברים שדורשים כוח ועוד.. אבל אם הולכים להגדרה של אימון מגלים שאימון הוא תהליך המכין אדם או קבוצת אנשים לתפקוד במצב עתידי מוגדר, וזאת בדיוק ההגדרה של ההכנה לצבא (כמובן שגם היה מלא פעילות גופנית כואבת במיוחד, אבל זה שולי). כל אימון את לומדת משהו חדש על עצמך, מעבר לזה שזה מכין אותך פיזית לצבא או לצבא בכלל זה מכין אותך לחיים.
אני גיליתי על עצמי בהכנה דברים שכנראה לא הייתי מגלה בזמן אחר.
ההכנה שמה אותך בסיטואציות שנראות באמת הזויות כמו לטפס עלייה שלא חשבת שקיימת בעולם, עם אלונקות ושקי חול וחברים שלפעמים לא באו במיטבם וחייב לעזור להם, או שאתה לא באת במיטבך ואתה צריך ללמוד לקבל עזרה. לקבל עזרה זה נשמע כמו דבר קל, אבל זה לא.. כי בסיטואציה שכולם סובלים אתה לא רוצה להיות זה שיכביד אבל לפעמים אתה חייב להגיד כן וללמוד להבין שזה בסדר להיות נתמך, פה נכנסת קבוצה מרובת בנים, בהתחלה פחדנו להיות החלשות, לא רצינו שיעזרו לנו, אמרנו אנחנו יכולות להתמודד עם הכל.. אבל לפעמים באמת שהיה קשה והבנים באו לעזרתנו. בהתחלה לא רצינו לקבל את העזרה, זה הביך אותנו להיות במקום של החלשות בקבוצה, אבל לאט לאט הבנו שזה לא בושה והבנים היו שם לצידנו, קבוצה מעורבת עם כלכך הרבה בנים וקצת בנות זאת חוויה מטורפת, בנים מהשכבה שבחיים לא חשבת שיש לך או שיהיה לך איתם קשר, או שאת רוצה שיראו אותך במצבים שאת לא מכירה בעצמך הופכים להיות החברים הכי טובים שלך, אלה שאת הכי סומכת עליהם מכולם, שאת יודעת שאם לא תסחבי בעליה הם יבואו וידחפו אותך.
ההכנה בשבילי הייתה מקום לגלות על עצמי תכונות שלא ידעתי שקיימות בי, מקום להתבגר וללמוד שגם שקשה לא מוותרים, מקום להבין שלקבל עזרה זה לא בושה, ולא להיות ראשון אבל לעשות את הכי טוב שלך זה עדיף, בהכנה למדתי ללכת אם האמת שגם אם לא רואים אותך אז תעשה את הכי טוב כי אתה לא עושה את זה כדיי להוכיח למישהו אתה עושה את זה כדיי להוכיח לעצמך.
אחרי המסכם שהוא רגע השיא של ההכנה שמסכם את כל מה שלמדנו, הבנו על עצמנו ועל הקבוצה יש רגע עילאי, רגע של סיפוק, רגע שאתה מסיים משהו שלא חשבת בחיים.
ועכשיו אני אספר על מי שאחראי לכל מה שקרה בשנה הזאת – אלדד.
אני עומדת בח'  בהכנה הראשונה מחכה כבר לראות מי הולך להתעלל בנו לפי כל הסיפורים,
מגיעים שני חברה, ואני אומרת לעצמי טוב בוא נראה מה עומד לקרות..
הם לא נראים לי כלכך מאיימים. ואז מתחיל האימון והקשיחות יוצאת מהם, אלדד מתחיל לצרוח, מתחיל להקריא זמנים וכולנו עומדים דום ולא ממש מבינים אם לצחוק לפחד לרוץ מה לעשות, הכל נראה כמו בדיחה כמו צבא שרואים בסרטים, לא חושבים שככה צריך להתנהג ואז אנחנו מתחילים להבין שזה מה שהולך לקרות יש לנו מפקד.
המפקד יכול להיות קשוח, לכעוס, להעניש אבל המפקד הוא הדמות הכי מלמדת שיש.
אלדד לימד אותנו, להאמין בעצמנו וביכולות שלנו, לימד אותנו שלא משנה מה קורה הכל בראש ואנחנו מסוגלים להתמודד עם הכל, לימד אותנו שהקבוצה היא מעל הכל ואמינות ויושר גם.
נכון באימון אלדד היה קשוח, מפחיד לפעמים וגם ציני אבל בסוף כל אימון הוא מסביר, מחזק ומפרגן ואתה מבין שלכל דבר שקרה באימון היה סיבה, ולכל צעקה או לכל עונש יש מחשבה מאחור.
להחזיק קבוצה של מתבגרים כמונו זה לא קל, הבנים עם אגו בשמיים, אנחנו נבוכות מזה שאנחנו רצות לידם, כבר לא פרינססות שלבושות יפה ונקיות.. וכל אחד והשריטה הקטנה שלו, ואלדד אסף את כולנו לקבוצה אחת מגובשת שעוברת כל מכשול בלי פחד, מעריכה אחד את השני ואת החוויות שעברנו.
אני מאחלת לכל אחד שיעבור את החוויה המטורפת הזאת, ילמד על עצמו, על חברים שלו, על קבוצה ועל החיים ועל זה שבאמת הכל בראש.

חשוב להדגיש שההכנה נקראת אמנם הכנה לצבא, אבל גם מי שלא מתכנן להיות ביחידה קרבית, מקומו שם, מקומו של כל אחד שם.. כי זאת לא הכנה לצבא זאת הכנה לחיים.