אסיף

( ה" נאום" שהכנתי לקראת פתיחת התערוכה בגלריה. )

בנאום מובאות ציטטות קצרות, הרי אי אפשר להאריך בהן. החלטתי להשאירן כפי שהן אולי הן יביאו כמה אנשים לקרוא את המקור.

פרק א. על מה ולמה בתערוכה, לעת זקנה החלטתי לאסוף דברים רבים שכתבתי וטרם פורסמו בספרים. פניתי לז'קי שערכה הדפיסה תקנה יחד אתי  וכרכה את החוברות שתמצאו בתערוכה. החומר שבחוברות רב אפילו מהחומר שתמצאו בספרים. משנשלמה המלאכה, פניתי אל צוות התערוכות בבקשה להציג את היבול ולאפשר לי למסור ספרים רבים שהצטברו אצלי, במסגרת תערוכה כל שהיא. אבל עוד בטרם קבלתי מהם תשובה הופיע רע, בן אחי וידידי, ושכנע אותי לערוך תערוכה לגמרי משלי. תערוכה שנועדה להכרות עם הדברים שכתבתי. תמצאו בה שלושה ספרי ילדים, שני ספרים למבוגרים, וגם חמש חוברות בהן מופיעים דברים נוספים שכתבתי. מלבד שירי ילדים ומבוגרים נוספים, תמצאו  בהן משלים, תרגומים, קצרים, פנטזה בשם "הנסיכה הנמה, ואפילו מחזה שהוצג בהצלחה לפני 30 שנה בקבוץ עין השופט, ומאז נעלמו עקבותיו.

רע גם לקח על עצמו להיות מוביל ואוצר התערוכה. ואכן תוך זמן קצר היא הושלמה.  אין ספק, זאת תערוכה מוזרה, תערוכה שחלקה הגדול הוא רק מלים. האיורים המלווים אותם הם אלה שמכניסים בה אור וצבע.

פרק ב. האילנות שבצילם  גדלתי, המורים שלי. זה התחיל בילדותי בבית ההורים. הם אלה שידעו להקריא לי ספרי שירה לילדים, וידעו לעשות זאת בהתאמה ובקצב השירים.  ביאליק היה המורה הראשון שלי לחריזה:

קן לציפור בין העצים

ובתוך הקן שלוש ביצים.

ובכל ביצה הס פן תעיר

ישן לו אפרוח זעיר.

קצת בגרתי והגיע המורה אברהם שלונסקי: הפעם לא רק חריזה  הפעם גם שובבות והומור:

שמי הוא פיט שמי הוא פוט

שמנו יחד הוא פטפוט,

באנו הנה וכעת

שנינו יחד נפטפט.

זהו, סיימתי את בית הספר היסודי בבית ההורים.למדתי לקרוא, עליתי למוסד.

אני חושב שקראתי את כל "הטור השביעי", אלתרמן הוא המורה שלי בהא הידיעה.הקצב, החריזה, העומק,

את "מגש הכסף" כולם מכירים לפי כך אצטט שיר אחר, , שיר קינה על השואה. מכתבו של מנחם מנדל"

מנחם מנדל ואשתו שיינה שיינדל  הם מגיבוריו של שלום עליכם,מהסופרים היהודים הגדולים במאה שעברה:

שיינה שינדל שלי זוגתי היפה

בין עבים הלבנה נוגהת,

שיינה שיינדל שלי דרך ליל וסופה

בראשי החולם את נוגעת...

כאן באים קטעים קשים בהם נרצחים גיבוריו של שלום עליכם. אצטט רק בית אחד:

וגם טופלה נח, טוטוריטו התם

נח פעוט ומחייך עד מוות.

נצחיים הם בכיו וצחוקו של העם

כי טופלה הוא בן אלמוות.

הבית האחרון דומה לבית הראשון בהבדל אחד:

שיינה שיינדל שלי זוגתי היפה

בין עבים הלבנה נוגהת,

שיינה שיינדל שלי דרך ליל וסופה

בראשי ההרוג את נוגעת. 

המורה הבא שלי הוא המשורר בן משמר העמק ע. הלל. "ארץ הצהריים"  "בסבוב כפר סבא"  

עליצות אביב משוגעת ומשגעת:

הוי כַּמָּה הָיָה הַכֹּל אֶפְשָׁרִי! כָּל-כָּךְ אֶפְשָׁרִי!
בֶּטַח נִרְאֵיתִי מְגֻחָךְ בְּעֵינֵי הַסְּפָרִים שֶׁבְּיַלְקוּטִי
אֲבָל מַה יּוֹדְעִים הַסְּפָרִים עַל הָעוֹלָם בַּחוּץ, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר,
בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא!

אחרי הצבא הגיע המורה הבא שלי יהודה עמיחי. המשורר הקושר דברים שאינם קשורים,

עד שמסתבר  שבכל זאת, איכשהו הכול מתחבר:

התבואי אלי הלילה ?

כבסים כבר יבשו בחצר.

מלחמה שעדיין לא די לה,

היא היום במקום אחר.

ואל המורה דוד אבידן. המורה המבריק:

אדם זקן מה יש לו בחייו ?

הוא קם בבוקר ובוקר בו לא קם

הוא הולך אל המטבח והמים הפושרים יזכירו לו,

שבגילו.. שבגילו...

המורה האחרון שלי היה נתן זך שלמרות שהטיף כנגד אלתרמן, גם אותו אהבתי:

כי האדם עץ השדה,

כמו העץ האדם צומח.

כמו העץ האדם צמא,

ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה,

כמו עץ השדה.

לדעתי העץ דווקא יודע היטב איפה היה ואיפה יהיה, אבל השיר טוב והלחן עושה אותו נפלא.

זהו הגענו לפרק התודות

בראש וראשונה אני מודה למאיירות המעולות והנחמדות של ספרי הילדים שכתבתי:

יונת קציר מעין השופט, "יאללה יתושון עפים לישון",

גלית אדר שהיא גם גלית תלמי הבת האישית שלי, "המלך בום",

ואינה קצב מאשדוד הרחוקה "דאגה בשכונת הצפורים". את אינה ההכרתי רק מהתכתובת שלנו, נהניתי לעבוד איתה.

תודה לז'קי על החוברות.

תודה לרע שבזכותו קמה התערוכה הזאת והייתה.

תודה לצוות התערוכות שקיבל אותי בחום,התייעץ, יעץ, וסייע פיזית בהקמתה,

ותודה אחרונה לכל מי שהגיע  לכאן ולאלה שעוד יגיעו. אני מקווה שתיהנו לא מהאיורים בלבד,

אלא גם מהשירים שהיוו להם השראה. אתם מוזמנים לעיין בספרים גם בישיבה בנחת ליד השולחן.

ומוזמנים לקחת מהשולחן השני ספרים כאוות נפשכם.

תודה לכולכם, צפייה מהנה.