העכברים צייצו: "אין לנו בית".

"הביאו לי דלי" אמר התיש,

"אני אהיה מלך אתם השרים

יחד נעשה חיים נהדרים"

רצו העכברים מכל הפינות,

הביאו לו דלי  נהדר מאד.

ישב על הדלי קרניו בשמים

"אני מלך גדול" געה התיש,

לא אשכח עכברי את ההבטחה שלי,

אני מרשה לכם לגור מתחת לדלי."

איזה כיף זה לגור מתחת לתיש,

חם ונעים ובטוח וקיץ.

וירבה עם העכברים ויתעצם מאד,

אך מעט המזון ותמיד רוצים עוד.

קנו לתיש מטריה גדולה

ותהי כל הארץ להם לאכלה.

וישיש התיש בממלכתו המובטחת:

"אני מלך נפלא, שקו לי בנחת"

והעכברים הנלהבים  באו ועלו,

לא רק נישקו אפילו אכלו.

ורק כשלתיש ממש כאב,

כשנאכל כל הדלי וגם הזנב,

הוא צעק צעקה גדולה ועצומה.

אך אבוי, לא נותר עוד מי שישמע.

כשבארץ נגמר כל הבשר,

אוכלים את המלך ושיישרף הכפר.