מכיוון שכפי שנאמר לעיל המצב המצויין רק הולך ומשתפר יש באפשרותנו לדון גם בסוגיית ההורשה מבלי לפגום ברווחת הציבור ומבלי לגרום לשינויים מרחיקי לכת באורחות חיינו הנוחים למשעי. על כן אני מציע כאפשרות לפעולה ,בתקווה שלאחר הפרחתה לאוויר יהיה מי (מהנהלת המשק אולי) שימצא עניין להורידה אל הקרקע לעגנה בהחלטות הקיבוץ. אני בעוונותי מתמחה רק בהפרחות ולא בהורדה אל הקרקע וביישום ההצעות ועל-כן מכוון את הצעתי זו למי שאכן מתמחה בהורדות ויישום כאמור.

וזו הצעתי: בסעיף 18 .א  לתקנון הרדום (סעיף זה קיים גם בתקנון הקיבוץ נכון להיום) נאמר הפסקת חברותו של חבר הקיבוץ כאשר מתקיים אחד מהתנאים הבאים: א. במותו (בהמשך נמנים תנאים נוספים אך הם לא רלוונטיים לנושא הצעתי זו). על-פי הצעתי זו יראה חבר הקיבוץ אשר הלך לעולמו שבע ימים ומעשים (גם אם לא) כמי שעזב את הקיבוץ בים המסויים הזה ועל כן יהיה זכאי להוריש את הסכום העומד לרשותו כדמי העזיבה כפי שמחושב ביום הקודם לפטירתו. כמובן יילקחו בחשבון הסכומים והניכויים שיש לעשות על-פי המקובל בתקנון הקיים. (הפחתת הסכום שהצטבר בקרן האישית למשל) לדוגמה דמי העזיבה לחבר שנפטר בגיל 120 שנה יהיו בערך (נכון להיום) כ- 750000 ש"ח (60 מיליון תקציב אחזקת אדם מחולק ל600 חברים מחולק ל-12 חודשים כפול 90 שנה (מגיל 30 עד 120). ובכן חברים מבלי לרצות ומבלי להרגיש פתאום נכנסו המון מספרים לרשימה אבל הרעיון נשאר פשוט וקל לביצוע(לאותם אנשים שאינם כמוני והם יודעים לבצע ולא להציע) וכמובן כל מספר אחר שיוצע גם הוא בסדר מבחינתי. בברכת חג פסח שמח לכול בית משמר-העמק.

0