פמוטי הכסף של סבתא חזן (אפרופו ברטה ותשמישי הקדושה)
ליעקב חזן, שהיה ממנהיגי המפלגה, התנועה וקיבוצנו, הייתה אמא יקרה בשם מלכה.
מלכה זאת, בניגוד לשמה ולבנה, זכורה לי כאשה צנועה, קטנת קומה, לבושה שחור תמיד, ששערה אסוף היה לה בגולגול לבן ומהודק היטב על ראשה החייכני.
לימים נפטרה מלכה חזן, הלכה לעולמה ומספרים שהתקבלה שם בהרבה חיבה כראוי לאשה שכמותה.
חדרה אותו השאירה בקיבוץ, היה קטן וצנוע וברטה כלתה, לא התקשתה הרבה בבואה להכינו להעברה מסודרת לועדת החברים. רק דבר אחד שמצאה שם הדיר שינה מעיניה. היו אלה זוג פמוטים יפי מראה בהם הייתה אמא חזן נועצת את נרות השבת שלה כשהיתה מברכת מדי שבוע בדמעת זיכרונות ישנים, את בורא עולם, את משפחתה ואת קיבוצה האהוב בו בחרה להעביר את ימיה.
" מה נעשה בפמוטים אלה" ? שאלה ברטה את חזן. זה האחרון שתשובות היו לו מוכנות תמיד לכל שאלה מדינית, או קיבוצית, קימט את מצחו הרחב והיסס מלהשיב.
" הרי אם יראו חברים המזדמנים לביתנו, את זוג הפמוטים המהודר הזה, יתמהו ודאי שמא יש בנו הרהורי כפירה רחמנא ליצלן ואיך זה נוכל להמשיך ולהביא את דבר קדושתה החילונית של דרכנו בפני האומה" ? הוסיפה לשאול ברטה.
חזן שוב קימט ואמר לה " ברטה, הרי אלה הם פמוטים העוברים מדור לדור במשפחתנו. איך נוותר עליהם ? את יודעת מה, ניקח אותם אלינו למשמרת הדורות, לא נדליק בהם ונשמור בהם על מצוות לראותם בלבד".
חייכה ברטה את חיוכה המבין ואמרה לו " חזן, אנשים שיעברו בדירתנו ויראו את הפמוטים, הרי לא ידעו שאיננו מדליקים אותם בימי הקודש".
שוב התקמט משהו ובאין לו תשובה המניחה את דעת צערו וגעגועיו, הנהן לזוגתו בהסכמה.
נטלה ברטה מגבות מן המטבח, עטפה את זוג פמוטינו היקרים עטוף היטב (מה שאין האדם רואה, אין ליבו יודע) והעבירה אותם לצליג הפחח שעבד אצלנו במסגריה (" אתה תעשה ישר, עקום זה ייצא ממילא "), שידעה שיש לו קרבה כל שהיא למסורת ובכל מקרה חשבה, אם יהיו להם פמוטים אלה אי שם הרחק בחיפה, שוב לא יוכלו לחלל ולהכתים את דבר המהפכה ואת אודם דגלנו.
לימים התגלגלו פמוטים אלה במשפחתו של הפחח היקר והגיעו למי מיורשיו (שרגא בירן זכור לטוב). שמע זה האחרון, על קהילת "ניגון הלב" ופעילותה, החליט שחזרה השכינה לעמק והעביר את פמוטי הכסף, יפים והדורים כבראשונה , לקהילה צנועה זאת.
נ.ב – בניגוד לסיפוריו של דורון, רוב הכתוב מעלה הוא כמעט כולו אמת צרופה ומי שרוצה לראות את הפמוטים של סבתא חזן, במלוא הדרם כשנרות השבת מהבהבים בהם – מוזמן לקבלת השבת בניגון הלב.
תגובות לדעה:
ניגונים שבלב
מכיוון שבניגוד לדברי ביני ,בכתבי הכל ממש הכל אמת... גם אם יש אמת נוספת או כמקובל היום אמת אלטרנטיבית, הרי שהייתי מצפה שהפמוטים הללו יוצבו אחר כבוד באותו ארון של אוכל כשר שהוצב בחדר האוכל(והביא מאוחר יותר ,כנראה, לשקיעתה והעלמותה של מפ"ם זצ"ל)
אבל איחרנו את המועד להנצחה כזאת של האידאולוגיה החילונית של אבותינו ועלינו להתנחם במעט יידישקייט ומסורת של הניגונים שבלב. בלי ציניות מפעל מבורך וחשוב למרות שלי אין בו עניין.