כמה נקודות בעקבות הדיון במזכירות על חלוקת רווחים (בונוס) עבור צעירים:

ינקול שקד, ירון שטרן

·         ה"אקסיומה" לפיה עלינו לדרוש מבנינו להתנהל תחת תנאי מחיה ירודים ("צניעות...") כביטוי לערכי מוסר כלשהם (...) תמוהה עד הזויה, מבחינתנו. זה נכון שרוב אוכלוסיית תבל חיה תחת מחסור כלכלי עמוק ומתקשה לשרוד, לחיות ולהתפרנס בכבוד. אלא שזה לא נעשה כחלק מאידיאולוגיה ערכית או מוסרית, אלא להיפך – זוהי מציאות מעוותת שמכתיב היום העולם הכלכלי, וזו לא אמורה להיות הדוגמא והמסר אותו נעביר לבנינו כמשהו שיש לשאוף אליו, ובוודאי שלא לכוון אותם לשם באופן יזום. אין שום סיבה שנשלח אותם "להתאמן" על איך לשרוד את הגיהנום הכלכלי הזה.

·         ה"עובדה" כי הקבוץ מצפה מבניו, עד גיל שלושים, להתנתק ממחוייבותו אליו כדי לצאת להתנסות במציאות אחרת, קצת מרחיקת לכת – יש מי שירצה להתנסות, ויש מי שלא. הקבוץ בהחלט מבין את הצורך של אלו הרוצים בכך, ומאפשר להם לממש את האופציה. זה עדיין לא אומר כי זו האפשרות הרצויה מבחינת הקבוץ. לנו נראה כי דווקא נשמח לעודד את אלו אשר אינם מעוניינים בהתנסות הזו, ובטוחים יותר בדרכם כאן, להצטרף למערכת ולהיות שותפים מלאים בה.

·         קשה לנו מאוד להתחבר להנחת העבודה הכוללנית לפיה הכסף משחית וגורם לאנשים מתחת גיל 30 לעוות את תפיסת עולמם, לאבד ערכים ולפעול בחוסר אחריות וללא מחוייבות. אם אנחנו סגורים על כך שיש לבנינו בעיות ערכיות ומוסריות, הן לא נגרמו בגלל הכסף ולא יפתרו אם נמנע מהם אותו. אם מישהו חושב שהחינוך אותו מקבלים בנינו, באמת מוביל למקומות הללו, כדאי שנטפל בשורש הבעיה ולא נתלה זאת בכסף.

·         אותם דברים בנוגע לקולות הקוראים להעמיד סימני שאלה לגבי קליטת בני-קבוץ במקום בו נולדו, גדלו והתחנכו. זוהי גישה מדאיגה ומטרידה הפוגעת אישית בכל הורה המצפה כי הקבוץ יתייחס לילדיו כפי שמשפחה אמורה להתייחס למי מבניה הרוצה לשוב לבית בו גדל.

·         לסיכום – המשמעות המעשית של חלוקת הרווחים, היא בסופו של דבר העלאת רמת החיים והרווחה הכלכלית שלנו, כחברה, בהתאם לתוצאות הכלכליות. בסוף היום, כל המערכת העסקית של הקבוץ, על ענפיה, מפעליה ותאגידיה, פועלת על מנת למקסם רווחים ולאפשר באמצעותם, איכות ורמת חיים גבוהה ככל שנראה לנו נכון.
רובם הגדול של בנינו וצעירינו, עבר מסלול חיים שכלל שנת שירות והתמודדות עם כל מה שמזמנת, כמו גם, שירות צבאי, חלקו בקצונה, חלקם אף חוו  מלחמות ושירות קרבי פעיל, על כל האחריות והמחוייבות שהמסלול הצבאי דורש מהם וסומך עליהם, רובם גם התנסו לחיות תקופה מסויימת מחוץ לקבוץ, על כל מה שמשתמע מכך, ולפיכך, אנו מסרבים להצטרף לטרנד שמצייר אותם כאנשים מוגבלים, אשר אינם מסוגלים להתמודד עם ניהול תקציב, ובוודאי שלא כחסרי אחריות או מחוייבות למקום בו הם שותפים ושאמור להיות עבורם בית.  
בני הקבוץ, באשר הם, זכאים להנות מהרווחה הכלכלית של כולנו ביחס כזה או אחר, כפי שאמור לקרות בכל חברה רב-דורית או משפחה נורמלית (רק נזכור, שגם היום רוב הצעירים מקבלים רק חצי או רבע מחלוקת הרווחים). אין כל סיבה לחפש דרכים איך לצמצם עוד את רמת החיים שלהם ביחס אלינו ולהגדיל את הפערים הקיימים.