ישבו על כרפס ותכלת

יועצים בישיבת חירום,

מה נעשה בו בילד

שצועק  "המלך ערום? "

נתפור את עיניו הציע

החייט החרוץ נפעם,

עוור הוא יוכל להריע

עם כל המוני העם.

או נגזור לו פשוט לשונו,

הציע גזרן החצר,

ושלט נתלה על בטנו

"מדהים, אין לי  מלים כבר יותר "

נכרות את רגליו הפציר

הפרסומאי אפרים,

ושלט גדול יסביר

השקר אין לו רגליים.

ורופאת הממלכת היממה

בפתרון שנראה הכי טוב:

ניתן לו זריקת הרדמה

ויהיה לנו שקט סוף סוף.

כך מכרפס ומתכלת

נשאר רק מוסר ומשל,

"גם אם ראית למלך,

לא כדאי לדבר על זה כלל"

והיועצים שחסכו הרבה בד

בשלל העצות הטובות,

כולם נשלחו לחייט

והולכים ערומים ברחובות.