דברי  הברכה שנשאה הצעירה שחורת העור אמנדה גורמן בטקס ההשבעה של ג'ו ביידן.

התרגום הוא יותר מחופשי. זנחתי את חובתי למלים המדויקות  ולשורות הנכונות,

בניסיון לשרת את הרעיונות והכוונות.

מבוססים בביצה  הנוראה אנחנו שואלים את עצמנו,

היכן נמצא את האור בחושך האינסופי הזה שלפנינו.

הקשחנו באפלה ההיא,  המתמשכת, הסיוטית,

למדנו ששקט אינו בהכרח שלום תמיד.

שהנורמות והמושגים של משפט השררה

לא תמיד היו משפט צדק ויושרה.

עכשיו , כשהאור כבר איכשהו שלנו.

אנחנו צריכים להתחיל מהדברים שאיכשהו כבר הבנו.

סבלנו. ראינו עין בעין

אומה שאיננה מושלמת עדיין.

אך איננה נשברת,  היא נשארת עומדת.

מולדת.

זה כאן.

אנחנו יורשי ארץ וזמן.

זמן שבו בת לאם חד הורית יגעה,

אישה צעירה שחורת עור וגאה,

יכולה לשאוף היום גם להיות לנשיאה.

כן אנחנו עדיין רחוקים

מלהיות טהורים מלהיות מבריקים.

רחוקים מאשליה שעדיין נחלמת

שבן יום האומה כאן תהיה למושלמת,

אומה אשר שואפת לשלב אחדות עם התחייבויות

לכל המינים והצבעים, לכל התרבויות.

לכל קווי האופי, לכל אדם באשר היות.

לא אל המפריד אנו נושאים את עינינו,

אלא אל עברנו, אל עבר מה שמחברנו.

אנחנו מניחים את נשקינו על מנת לפתוח את ידינו

להושיטן זה לזה לשלום בינינו.

שהעולם יבין שגם אם זה נראה כמו חלום

זה עדיין כאן, וזה נשאר במקום.

ככל שאנחנו מתאבלים

אנחנו צומחים ועולים .

ככל שנכווינו באש הלהבה,

חושלנו, לא איבדנו תקווה.

ככל שעייפנו בכל התלאות והמסות,

אנו ממשיכים לנסות.

אנחנו ננצח, שום דבר אינו אבוד.

ולא כי לעולם לא נכשל עוד, אלא מפני שלעולם לא נזרע עוד פירוד.

איש תחת גפנו ותחת תאנתו כתוב בספר הספרים.

 ניצחון אינו בחרב החותכת , אלא בגשרים המחברים.

ראינו כוח שעמד לזעזע את האומה

שהיה מקריב את הדמוקרטיה לאלי המלחמה

שהיה מחריב את ארצנו. מסית ומדיח.

זה היה קרוב, הוא כמעט והצליח ,

אבל גם אם הדמוקרטיה יכולה להדחק לפינה נידחת,

במציאות שיצרנו   היא אינה מנוצחת .

ההיסטוריה שולחת אלינו את מבטה,

תורנו להוכיח, זמננו הוא עתה.

אולי לרגעים, אוחזת בנו היראה,

האם אנחנו מוכנים לרשת בשעה כה נוראה?

אבל דווקא עכשיו עלינו למצוא כוח בעצמנו,

לכתוב פרק חדש.להחזיר צחוק אל חיינו.

אם שאלנו פעם, איך נתגבר על אסוננו?

השאלה כעת היא אם האסון יוכל להתגבר עלינו?

לא נצעד לאחור אל מכוות הבוז והשנאה,

לפנים נלך,  גם אם כאומה חבולה ופצועה.

מלאי חסד נהיה, חזקים, נועזים וחופשיים בארצנו.

לא ניתן לאיש להפריע לנו או להפחידנו. 

אנחנו חייבים להניח בצד את ההבדלים בינינו.

בטלה והתאבנות  מאיימות על מורשתנו.

שגיאותינו היו לנטל על צווארי ילדינו,

אבל זה עדיין בידינו.

אם נלמד סבלנות וסובלנות במקום איבה ומריבה.

נוריש לבנינו תקווה ואהבה.

נשאיר להם מדינה מתוקנת, דרך נאותה,

טובות מאלה שירשנו עד עתה.

עם כל נשימה, חזי הולם ומהדהד.

האור תמיד קיים, האור אינו אובד.

אולי אנחנו כבר מספיק אמיצים עכשיו

לראותו מתבהר,להתקרב  עוד אליו,

להתרומם גבוה מעל מזרח ומערב.

מעל הצפון הקר והדרום  צרוב השרב.

לראות עד האופק והוא נקי ורחב,

ונדע שזה שם, ונתחיל ללכת אליו.

לא עת לנוח, הזמן הוא עכשיו.

שחר חדש נשחרר מכבליו.

נצא מהלהבה בכוחות מחודשים,

שונים ונפלאים נלך, פצועים ונחושים

כי האור תמיד קיים.

אם נהיה אמיצים לראותו,

אם נהיה אמיצים להיות אותו.