בשנות ה-80 ילדים התרוצצו בחוץ בלי טלפונים עד אחרי השקיעה, חזרו הביתה לפעמים סתם פצועים בברך, לפעמים מוכים או נשוכים, אבל מרוצים בסה"כ, קיבלו סטירה ופלסטר וישבו עם כל המשפחה לראות בית קטן בערבה, אבל התקופה הנוכחית מאופינת יותר בנהלים, כללים, בטיחות, ביטוח, פיקוח, חוות דעת, תהליכי קבלת החלטות ועוד דברים חשובים. 

זה טוב: זה מפחית את החששות של הורים לילדיהם, של מנהלים לעובדיהם, ושל עובדי ציבור למשרתם. 

למשל: בכיתה ג', בטיול שנתי לים, אסור לילדים לגעת בים. אבל מותר לשחק בחול, ולראות את הים. 

זה טוב מאוד: זה משחרר את המורים והמלווים והמדריכים מדאגות מיותרות והם יכולים לנוח בצל, סיכויי הטביעה יורדים לאפס, והילדים רואים את הים. 

ההובי שופ, כמו כל דבר בעולם, עומד במרכז ניגוד אינטרסים - מצד אחד חברים שרוצים חדר עבודה זמין לכל דבר, ומצד שני הקיבוץ שרוצה פחות דאגות. 

הפיתרון שהושג: לעבוד רק בנוכחות חבר שני. 

 
מה קרה לניגוד האינטרסים? ננתח: 

מטרת הקיבוץ - "פחות דאגות" מושגת חלקית, רק בזכות הקושי למצוא חבר שני בדיוק בשעת הפנאי שלך (אם המקום נשאר סגור - פחות דאגות לקיבוץ). אולם כאשר מצליחים לתאם דרך הוואטסאפ - המכונות עדיין מסוכנות. 

מטרת החבר - שיהיה חדר עבודה - לא הושגה, כי תנאי ה"מינימום שניים" מתנגש עם המושג "שעות הפנאי": אם שעות הפנאי של מישהו הן ביום שישי בבוקר, או בערב אחרי שהילדים במיטה - בהצלחה במציאת "שותף". 
- בהצלחה גם למי שלא מצליח להירדם ורוצה לעגל את הפינות שלו ב-2.00 לפנות בוקר בלי להצטרך לענות על שאלות 
- בהצלחה למי שרק צריך לשייף מדף או לחזק שרפרף - בשביל זה לחפש שותפים? 
- מה עם חברים שבשעות הפנאי שלהם ישמחו לשעה או שעתיים נטולי שותפות? 
- מה אם בדיוק עכשיו התפנתה לך שעה? 

אז לסיכום והצעות לשיפור: 

1. מקום - יש 
השנים האחרונות מאופיינות במחסור כללי במקום, שרק מחמיר. חדרי עבודה פרטיים רק לחלק מהחברים מהווה מקור למתחים ונשירת שיער, וגם תפוח אדמה לוהט מבחינת בעלי תפקידים. 
והנה מקום, אפילו גדול, אפילו מיועד לפעילות פנאי, אפילו מאובזר בשולחנות ותאורה ושקעי חשמל, ואסור להיכנס לבד.  
המקום, שגודלו כמספר חדרי עבודה שרבים היו שמחים לקבל, יישאר חשוך וריק רק בגלל שנמצאות בו ארבע מכונות מסוכנות. 
 

2. סכנת פציעה - עדיין יש 
חלק מהמכונות מסוכנות ללא הכשרה, ללא קשר למספר האנשים במקום. נכון - אדם שנפצע והוא לבד אולי יתקשה לקרוא לעזרה, ואדם נוסף יוכל לסייע בעניין הזה. אבל הסיכון עצמו נשאר אותו דבר. 
 

3. מקום לעבודה בשעות הפנאי - אין 
רעיון ההובי שופ, לשמש חדר עבודה פתוח לחברים, למעשה התבטל. תנאי ה"חבר השני" לא מתיישר עם שעות הפנאי, מסרבל ומגביל את הכניסה גם למי שצריך רק לשייף או לחזק משהו, ולא באמת מונע (ממי שבוחר בכך) עבודה לבד, מה שמאלץ את האחראים לעסוק בגירוש ושיטור. 

הצעה ראשונה: לנתק את המכונות המוגדרות מסוכנות מהחשמל, ולפתוח את ההובי שופ 
סכנת הפגיעה נובעת משימוש במכונות מסוימות, ולא מעצם ההימצאות בהובי שופ.  
- למה לא לנצל את המקום בשביל מי שאין לו מקום? לחברים רבים יש כלי עבודה פרטיים שאינם מסוכנים ואינם דורשים הכשרה, וחברים אחרים רק צריכים לשייף או להבריג< ...