כל ברווזותינו על פני הים
הפעם על עצים ועצות. מי מדור ילדי הקיבוץ של שנות ה50 איננו מכיר את שיר הילדים "כל ברווזותינו" שיר שהיה המנון הקיבוץ והושר בקולות אדירים בכניסה לשדרת הדקלים בעיקר אחרי ניצחונןת על מגרש הכדורסל ובחזרה מנסיעות לים. השיר והשדרה היו החלק המשמעותי ביותר במעבר מהחוץ "הזר והעויין" אל הבית הבטוח והאוהב. אני לא יודע אם נכונה השמועה ש"לקראת שנת המאה תיעקר השדרה ובמקומה תיבנה כניסה מרשימה ומודרנית שתייצג היטב את עוצמתנו הקיבוצית". אני מקווה שכמו רבות מהשמועות גם זו תתברר כלא נכונה. אבל כדי להבטיח את הפרכת השמועה הזאת ולסכלה בעודה באיבה אני פונה אל קברניטי הקיבוץ המשיטים את ספינתנו בין סערות המציאות. זה הזמן לדאוג לחידוש הדקלים בשדרה (גם אם באיחור גדול) כדי להנציח את הסמל המיוחד שלנו לפחות למאה השנים הבאות.כדי שדורות רבים נוספים יוכלו לשאוג את השיר הנפלא ומלא הסימבוליות "כל ברווזותינו על פני הים.ראש טובלות במים והזנב מורם!" גם אם היום הפכנו לברבור שראשו זקוף וגאה וזנבו מתנוסס לראווה. ראוי לשמור גם על זכר הימים שבהם היינו ברווזים שראשם טבול במים וזנבם מפגין גאווה מיותרת. זו עצתי לשנת המאה.נטיעת שדרה חדשה של דקל ושינגטוני בין הדקלים הקיימים כך שביום מותם (זה יבוא מתי שהוא) יהיה גם להם דור המשך.
תגובות לדעה:
אני בעד
כל ברוזותינו
תחודש שדרת הדקלים!