התקוה בת שנות
יום שישי גשום. עוד יום גשום שבו מתקלקלים דברים שעד שהתקלקלו לא הרגשת כמה אתה זקוק להם. זה מה שקרה לחברה ותיקה שהרגישה חוסר אונים כאשר סידרה של תקלות חיסלה את התנור שחימם את ביתה ותקלה נוספת השביתה סופית את הטלפון הסלולרי שלה. כאן מתחיל הסיפור היפה שיוצר את המירקם העדין שנקרא קיבוץ שיתופי. להזכירכם מדובר ביום שישי חורפי וגשום.כן, יום שבו כל מה שאדם שפוי רוצה זה להתחפר מתחת לשמיכה ולא לצאת עד הקיץ. ביום כזה הגיע ראובן פדידה ללא היסוס ותיקן את התנור. מיד אחריו נכנס לפעולה ירון שטרן ובמאמץ ושילוב רצון טוב וידע ובסייועו של יאיר חזן עשו את הבלתי יאמן והחזירו לחיים את הסמסונג העתיק ואת הצבע ללחייה של החברה הנואשת. ואני כמי שהתבונן בכל זה מהצד מוריד בפני האנשים היקרים האלה את הכובע הדמיוני שאינני חובש ומאחל שימשיכו בדרכם זו ויתנו לכולנו תקווה שיש טעם להמשיך ולהיות קיבוץ נפלא כפי שאנחנו. כל הכבוד לראובן פדידה,ירון שטרן ויאיר חזן.
תגובות לדעה:
מרגש
מרגש
התקווה בדיוק בת 100