באמצע האביב, באחד הבקרים,

נערך פסטיבל מקהלות ציפורים.

אור על טללים על כותרות הפרחים,

ריחות ניחוחות  וצבעים נשפכים.

מים במעיינות מפכפכים לרוויה,

וציפורים שרות ומזמרות הללויה.

אלוהים על ענן  מתמוגג  לו מנחת,

מנצח על כול המנגינות גם יחד.

ואז, כך  לפתע, אל תוך המזמור,

פרצה לה ברעם נערה של חמור.

אה ואי אה ותרועה נוראה,

ושעט ובעט .... התנהגות מזוויעה.

כל הפסטיבל בלי יוצא מהכלל

התעופף לשמים נבהל ומבולבל.

ואילו החמור עם שיהוק לסיום,

מרגיש כמו גיבור וחזק ועצום.

נפנה עוד לבלוס כול פרח וציץ

ולדרוס  ולרמוס ולזהם ולהשחית.

ואה ואי אה ותרועה  נוראה.

אז מי יותר חזק, החמור או הבריאה ? 

גם אם לא ברור מי ומה הוא אלוהים,

מי החמור כבר כולנו יודעים?