מ"ה דעתי

אחד מי יודעת
ביני תלמי | 02/04/2019 | 2 תגובות
כל שנה אנחנו שרים בהתלהבות רבה את האחד מי יודע (וכך המילה "אלוהינו" הופכת למילה הנפוצה ביותר בסדרנו החילוני).

בהגיענו לספרה 4 עולות לנגד עינינו 4 האמהות - שרה, רבקה, לאה ורחל. מבין 12 השבטים המרכיבים את אוכלוסיית ישראל לדורותיה, ישנם 4 שהם במקור בניהם של בלהה וזלפה המכונות שפחות, או פילגשים. לצערי אנחנו בעקבות ההתחסדות היהודית מפלים גם אנו בין הגבירות המכובדות לבין האמהות הטובות שבניהן הם עד היום רבע מאוכלוסיית עמנו (נגיד). נראה לי שלא מתאים לנו להיות במקום הזה.

למספר 4 המקודש בדרכו לאחד אלוהינו, יש אפשרויות נוספות בטח בפסח. אם חשוב לנו להזכיר את האמהות (לדעתי לא פחות מזה של האבות), אפשר להחליפן ב 6 סדרי משנה שממילא רובנו לא אמונים על ספרות חשובה זאת.

חג שמח.

הוסף תגובה

תגובות לדעה:

בואו נדייק

משה אכמון | 20/4/2019
הטענה של ביני כלפי האפליה המעמדית המובעת בהתייחסות הטקסט של השיר הנחמד שבו אנו מסיימים את סדר הפסח שלנו, לנשים ממעמד "פחות" צודקת וראויה עד מאד. אבל מה? ביני הוסיף וכתב גם שבני אותן שפחות אולי "מהווים עד היום (נגיד) כרבע מעמנו" ולא היא. ראשית, כמובן, אין להתייחס לכל הסיפור, ולתנ"ך בכללו, כאל ספר היסטורי ולא לדמויות האמורות כאל דמויות היסטוריות, שהרי מכל בחינה מדעית לפנינו מיתולוגיה ולא היסטוריה. ושנית, אם נתייחס לדברים כפשוטם, הרי בעמנו הנוכחי אין כלל צאצאים של אותן שפחות, כי נמצאים עמנו כיום רק צאצאי יהודה, שמעון ולוי, וכל השאר אבדו בעת שאבדו עשרת השבטים. השורדים כולם, לפי הסיפור המקראי, מצאצאי לאה הם...
חג שמח!

מעניין מאד

לימור שלח ניהול | 2/4/2019
היי ביני, נהנתי לקרוא את הטקסט. 
תודה וחג שמח