תגובה לדני
נכתב על ידי
ירון שטרן
רשומה מהתחום:
נכתב בתאריך:
18/4/2019

בין אי-הסכמה לאמת בפרסום

אפשר, רצוי וראוי לנהל, בחברה כמו שלנו, ויכוח ציבורי הכולל עמדות, דעות ולא פחות חשוב, חילוקי דעות. יש לכך אי-אלו במות ציבורית, דוגמת שיחת הקבוץ, עלון, וידאו, ולאחרונה גם נוספה (סוף, סוף) הפלטפורמה של אתר הקבוץ.

עם כל היתרונות והרצון לנהל שיח ישיר, גם (אולי בעיקר) ביקורתי, אסור לנו לאבד את הבסיס עליו נשען כל העניין – שמירה על סגנון ענייני, חברי שמטרתו לשפר את המערכת של כולנו ולא לפגוע בכבודם של חברים או ממלאי תפקידים. 

אחד העקרונות החשובים בתוך כל הסצנה של ויכוח חברי, חייב להישען על בסיס עובדתי אמין המגובה בנתוני אמת.

כשעולה חבר קבוץ, מעל במת שיחת הקבוץ ובמדיה הציבורית, ומנסה פעם אחר פעם להציג באופן קטגורי את מוסדות הקבוץ ככאלו המאמצים מדיניות מודעת שמטרתה להדיר מידע מחברי הקבוץ ("תרבות ניהולית" בה השקיפות והמידע הנמסר לחבר, הולך ומצטמצם), ומגבה את דבריו ב"דוגמאות" כמו דיווחי ועדת משק, או מש"א שאינם נמסרים לציבור, היינו רוצים להניח כי הדברים לפחות נבדקו באופן כלשהו בטרם הוצגו כעובדות.

אלא שבבדיקה אקראית פשוטה וזמינה לכל חבר, מסתבר כי מתוך 13 ישיבות של ו. משק שהתקיימו ב-2018, פורסמו כולן לציבור, למעט אחת שמטעמי סודיות לא ניתן לפרסם. אותם הדברים בנוגע למש"א – כל הישיבות שהתקיימו במהלך 2018, ומידע נוסף מעבר לישיבות האגף, פורסמו לציבור באמצעות דף לחבר.

בנוסף, תקנון הוותק, הוכן והוצג ע"י צוות נבחר ועבר בהצבעה בכללפי ברוב דמוקרטי של כ – 190 תומכים. להציגו כעימות די קשה בין הממסד לחלק גדול מהציבור מטעה ואיננו נכון.

צוות מרכז הקיבוץ מפרסם את ההתקדמות בתהליך בכל דרך אפשרית, כולל מפגשים, הצגה בווידאו, פרסום לציבור אודות בחירת המשרד המלווה ושיתוף החברים במפגשים עם הארכיטקטית.

בכל השנים האחרונות שבדקנו, מתקיימות שיחות הקיבוץ אחת לשלושה שבועות בממוצע. לידיעתנו, אין לזה אח ורע בכל התנועה הקיבוצית

התכנית השנתית הוצגה בפני כל האגפים, לפני המזכירות ובשיחת הקיבוץ. כל הדיונים היו פתוחים לציבור ופורסמו בהתאם. זאת בחירה לא להגיע לדיון אבל להגיד שהצגת התוכנית השנתית, איננה מאפשרת דיון אמיתי בתוכנית היא אמירה טועה ומטעה.


על בסיס העובדות הללו מרשה לעצמו חבר להציג בפני הציבור, מעל הבמה המרכזית, את המוסדות ככאלו שיוזמים מדיניות מודעת ("תרבות ניהול", לא פחות...) ששמה לה כמטרה לצמצם את המידע לחברים, ועל סמך זה לתאר בפרוטרוט את הנזקים העצומים הנגרמים, עקב כך, לדמוקרטיה הקיבוצית.

מי שבאמת חרד לדמוקרטיה הקיבוצית ואכן רוצה לקיים שיח ציבורי ראוי ותורם, לא יכול להרשות לעצמו להפיץ מידע לא בדוק ולא נכון ולבסס על כך אג'נדה שלמה תוך השתלחות בבעלי תפקידים ובמוסדות. אם זה יהיה הסגנון שיכתיב את התקשורת בין חברים ומוסדות, לא רק שנערער את היסודות ההכרחיים לקיומנו כחברה קיבוצית, אלא שגם נצליח לפגוע היטב אחד בשני, ולדרדר את האמון בינינו לבין עצמנו למקומות בלתי נסבלים.

חג שמח,

הנהלת המשק