מ"ה דעתי

עוד סיפור על יונתן מולר
יהודה תלמי | 19/06/2019 | 0 תגובות
 

עוד סיפור על יונתן מולר

לפני כ70 שנה הגיע יהודי מצוחצח ואלגנטי למפעל טקסטיל בצ'כיה. ראה ילד מתרוצץ בחצר ושאל: ילד מה שמך? יונתן, ענה הילד. ובן כמה אתה יונתן? בן 10, ענה הילד. ילד גדול התפעל האורח, אולי אתה יודע איפה אוכל למצוא את אריך מולר? זה אבא שלי, ענה יונתן הקטן , תכף אני מביא אותו. עד מהרה יצ א  פועל סקרני מהמפעל. האורח המצוחצח והאלגנטי לחץ את ידי הפועל המיוזע והמלוכלך בהתלהבות:  שלום לך מר מולר, חייך האורח חיוך מתוק , שמי מרדכי שנהבי,  שמעתי שאתה ציוני נלהב.   נכון מאד, חייך גם הפועל. יפה מאד, המשיך שנהבי להמתיק חיוך, אני כאן כדי לאסוף תרומות.   אוףףף שוב תרומות ,הניד הפועל את ראשו בייאוש.   לא לא, לא סתם תרומות. הפעם המטרה היא קדושה, המתיק שנהבי. הכסף דרוש לנו לשם הקמת מוסד חינוכי חדש במשמר העמק. וכאן, התחיל להרצות בהתלהבות על המוסד ההולך ונבנה. אלא שהפועל שוב הפסיק אותו.  הכול נהדר אבל אני  עם משפחתי מתכוונים לעלות בקרוב לארץ ואפילו לזה אין לנו מספיק כסף.  שנהבי שהתאכזב לרגע מכך שלא ניתן לו לסיים את הנאום המצוין שלו, חייך חיוך ניצחון ואמר: יופי אז תשלחו את הילד אלינו למוסד. והמשיך במשנה מרץ את הנאום המפורסם שלו. אלא שאבא מולר שוב הפסיק אותו, לא לא ,אמר , כבר סידרנו הכול, הבן שלי ילמד בדגניה. שנהבי האומלל שנאומיו נקטעו ורעיונותיו נדחו על הסף, חייך חיוך מתוק ועצוב, ולחץ ידיים: חבל מאד, להתראות בארץ.                                                                         משעלתה משפחת מולר ארצה, הסתבר שבדגניה יש לינה משפחתית ואין בתי ילדים ללון בהם.     מה לעשות? שלחו את יונתן הקטן לבית ספר דתי (ר' סיפורו של דורון) .למרות שלא היו לו תפילין, החזיק  שם הילד החילוני מעמד שבועיים שלושה עד שנמאס לכולם, ואז נזכר אבא מולר בשנהבי, התרחץ, צחצח שיניים, התלבש יפה, שם את ידו הקטנה של הילד בידו ונסעו למשמר העמק. משהגיעו לא ידעו לאן לפנות. מרחוק ראו איש עם כובע טמבל חורש במחרשה עם סוס.  הלווו, נפנפו אליו וצעקו ,הלוו, איפה זה המוסד? והנה הפתעה מסתבר שהאיש ההולך לקראתם הוא לא אחר אלא מיודעם החייכני מצ'כיה מרדכי שנהבי. האיש הנקי והאלגנטי לחץ בהתרגשות את ידי האיש המיוזע והמלוכלך. שלום לך מר שנהבי, אמר אבא מולר. אתה רואה, צדקת, אנחנו מתראים בארץ.  ואפילו כאן. הנאומים שלך השפיעו, יונתן רוצה ללמוד כאן.  שנהבי חייך במתיקות. הרכיב את  יונתן הקטן  על הסוס והובילו במעלה הגבעה כשהוא הולך  לפניו וצועק: ככה יעשה לילד שהגיע אלינו למוסד.  אחרי זה היה הסיפור של דורון על יונתן, התפילין וברטה חזן, אחרי זה בילה יונתן חמש  שנים במוסד החינוכי אצלנו,          ובסוף אבא מולר ויונתן שהיה פעם קטן  הקימו יחד את המפעל "מולר טקסטיל" ליד כפר אתא.

הוסף תגובה

תגובות לדעה:

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!