אמירות למחשבה
בעקבות שיחות בשולחנות...

• אמירה: "אנו חיים מעל הרמה שלנו".
  לא נכון!  ב"בנק" הקיבוץ, יש לחברים מעל 100 מיליון ₪,  מה שאומר שרוב מוחלט של החברים נוהג באחריות ומצליח גם לחסוך לא מעט, מה שמוכיח גם שלרוב החברים לא חסר כסף.    
  בנוסף, גם אחרי כל הוצאות וההשקעות וחלוקת הרווחים המכובדת, נישאר לנו עדיין סכום גדול – גם להשקיע לא מעט ליום סגריר וגם להרחיב את הבסיס הכלכלי עליו אנו עומדים.
  אגב, קורס ראשון בכלכלה -ככל שלאנשים יש יותר כסף, טבעי שהם יוציאו יותר.

• אמירה: "כן אבל זה מתאפשר בעיקר בזכות תמה".
  נכון.  גם ביל גייטס נימצא היכן שהוא היום, בעיקר זכות מיקרוסופט.
  תמה היא שייכת לקיבוץ משמר העמק, וזכותנו כחברי הקיבוץ וכבעלי תמה, גם ליהנות מפירות רווחיה, וממש אין לנו סיבה להתבייש בכך.

• אמירה: "חברים לא מרגישים את רמת החיים בהשוואה להוצאות".
  באמת?  הגדרת רמת חיים:  "הרווחה הכלכלית של אנשים או אוכלוסייה שלמה, הנמדדת באיכות ובכמות הסחורות והשירותים אותם הם יכולים להרשות לעצמם".

  במשמר העמק יש לנו רמת החיים גבוהה ביותר, אבל עקב צורת החיים הייחודית שלנו, אנחנו פשוט מעדיפים ובוחרים להשקיע בדברים שבאמת חשובים לנו - שלא בהכרח זהים לחיים בעיר.

• אמירה: "יש בזבוז גדול וניתן לחסוך מיליונים".
  הקשר בין חסכון לבזבוז נכון רק חלקית.
  בזבוז -  הוצעת משאב שלא לצורך.
  דוגמה: אם המים זורמים סתם במקלחת זה בזבוז.  אם באותו זמן אני מתקלח, אז  זה לא.   בכל חברה ובכל מקום קיים בזבוז מסוים שהוא בד"כ יחסי לרמת החיים. 
  במשמר העמק אין בזבוז גדול יותר ממקומות אחרים, ואפילו אולי פחות, בגלל היעילות בניצול משאבים משותפים –(לדוגמה הרכבים).
  עכשיו תשאלו במה יש אצלנו בזבוז של מיליונים? למכריז זאת התשובה.
  מה שנכון, תמיד יש לשאוף ולבצע פעולות למניעת בזבוז.
  חסכון (שאינו ההפך מבזבוז) – הקטנת הוצאות שאינן מניבות.
  אכן ניתן להקטין הרבה את הוצאות הקיבוץ.    אבל רגע, אם יש לנו את היכולת הכספית לאפשר את רמת חיים הנוכחית, אז מה המטרה? (חסכון הוא בסה"כ אמצעי),  ושאלת מיליון הדולר- במה מצמצמים:  האם בחינוך? בבריאות? בתרבות? בספורט, בחוגים? במזון? בתקציבים לחבר? בבונוס? בלימודים לצעירים? בהיקף ורמת הבנייה הפרטית והציבורית, בנוי היפה שלנו? אולי לא לתמוך במי שצריך?

• האמירה "החברים בקיבוץ הם"... (בד"כ בתוספת שלילית), שנאמרת לא פעם, ומכתימה את כולנו - בעיתית ביותר. 
  לא ברור אף פעם מי הם אותם "החברים", על כמה מדובר (אם בכלל), והאם לדובר יש מידע סודי על כך, כי ברור שאינו כולל את עצמו בין "החברים", ותמיד יהיו אלא "חברים" אחרים.

וכפי שנאמר - ותחשבו על זה...