יש איש אחד בארץ שאני מקנא בו כבר מזמן,

והוא מוכר הגלידות מגלידה תל חנן.

כן זה עם הקרחת ושפם הסרטן,

שהקיוסק שלו צבוע אדום ולבן.

סיבה ראשונה לקנאה כמובן,

שהוא אוכל גלידה חופשי עם קצפת ודובדבן.

סבה שנייה שכל ישראל חברים שלו,

נוסעים לקנות גלידה, תמיד דווקא אצלו.

סיבה שלישית, בחורף תמיד הוא נעלם.

לא אוכלים גלידה בחורף, למה לפתוח סתם.

לאן הוא נעלם כשגשם ורוח?

איש אינו יודע, אבל אני בטוח

שהוא עושה חיים משוגעים.

שוחה בים סהרה בין דקלים ואיים,

או מקפץ על ארובות, או משתזף בלנינגרד,

אולי מוכר לאסקימוסים גלידה מהמחבת.

אולי רוכב על תיש לסלע האדום,

אולי מוכר בפיס ביטוח נגד חום.

אולי אצל הדוד מהקיבוץ ,אולי בגן חיות.

איש אינו יודע איפה הוא יכול להיות.

אולי הוא בקיוסק ממול שותה תה לבדו,

סופר מכוניות, מכפיל נוסעים בגלידות.

אולי הוא מתפלל, אולי הוא מתפרפר,

ואולי בכל חורף  בוחר לו כיף אחר.

 מצדי שיתפקע, שיקפא, שיזיע,

רק שיחזור בקיץ, עת גלידה תגיע.