בעוד אני יושב להנאתי מול שערי הקיבוץ הסגורים ומאבטח בגופי וברוחי את שלומם של חברי הנמים בשלווה

הגיע אל השער בהליכה מכיוון הכביש בחור צעיר כשתרמיל על גבו. הוא ניגש כעניין של יום יום אל החלון והושיט לי תעודת זהות ירוקה.

אה ,אמרתי לעצמי,אחד מאחי הפלסטינאים.לא התחבקנו כמובן אבל טרחתי לשאול אותו למה ולאן הוא הולך? טוב, "האח"

 שלי לא יודע עבריתואני כמובן לא יודע ערבית ולכן הזמנתי אות במעט המילים שזכרתי מימי לימודי בשומריה,להתכבדבכוס קפה .דרך אגב קפה שעשה "אח" אחרששמר על בטחוננו כל הלילה. הבחור סירב אבל הבנתי שלא משנאה אלא פשוט מהצורך למהר ולהתייצב לעבודה בבנין קיבוצנו היפה. כיבדתי את רצונו והוא המשיך בדרכו אל יעד כלשהו בלב הקיבוץ.עמוק בליבי קיוויתי שבתרמיל שעל גבו יש בעיקר סנביצ'ים.שהרי אצלנו ה"שמאלנים הבוגדים"כולנו אחים ושוחרי טוב. כעבור זמן לא רב היגיעו עוד 4 צעירים מאותה הפזורה.הללו שמחו לשבת איתי לכוס קפה ושיחה .הפעם בעברית שאחד מהם ידע במידה סבירה.הם מכפר ליד ג'נין הסביר לי דובר העברית.הם עובדים אצל קבלן שעוד מעט יגיע לאסוף אותם מהשער. הם עובדים בבניין שבונים לתינוקות של הקיבוץ.שמחתי לשמוע ואילו הייתי אופטימי מכיוון שידעתי שעוד דור אחד לפחות יגור בבית שבנו הערבים עבורנו למען השלום הנכסף.אחר זמן מה שנגמרו לנו נושאי הדיבור בעינייני שלום ואחוות עמים הדלקתי את הטלויזיה.שוב היה מבצע מעצרים בכפרים באזור ג'נין.נעצרו 17 מחבלים(נהרגו 4) טוב.אמרתי לעצמי אלה שבאו לעבוד בקיבוץ לא נעצרו.מזל גדול,אם היו נעצרים או חלילה נהרגים. מי היה משלים את בנית בית התינוקות? וכזכור לכם נולדה לי נכדה שאמורה לעבור לבית התינוקות החדש בעוד כמה חודשים.לי באופן אישי,יש עניין שהעבודה לא תתעכב.