משמר העמק no res

משמר העמק - היסטוריה

ציוני דרך מרכזיים בהיסטוריה של הקיבוץ


משמר העמק נוסדה ב- 1922 כקיבוץ ב' של השומר הצעיר בנווה שאנן ליד חיפה, על ידי קבוצה של יוצאי השומר הצעיר מגליציה (פולין).

ב- 19 בינואר, 1922, נולדה בבית החולים הדסה הבת הראשונה של הקיבוץ. יומיים לקח לבשורה לעשות את הדרך מירושלים לנווה שאנן וכשנודע הדבר, הוחלט שמעתה יום הולדת הקיבוץ יוחג בתאריך הזה: ה- 21 בינואר.

בקיץ של אותה שנה עבר הקיבוץ לנהלל, שם עסקו החברים בייבוש ביצות ובסלילת כבישים. הם סבלו ממחלות וממחסור בפרנסה, אך המשיכו ללדת ילדים ולהרחיב את הקיבוץ.

ב- 1925 עבר הקיבוץ, המונה בשלב זה 60 חברים וחברות ו- 6 ילדים, לעפולה, שהיתה מרכז לפועלים שחיפשו עבודה, ולקיבוצים שחיכו לקבל חלקת קרקע להתיישבות. כך הכירו חברי קיבוץ ב' את חברי קיבוץ ד' ולאחר שנה של מגעים הדדיים, חתמו על הסכם איחוד היסטורי.

בנובמבר 1926, התקבלו סוף סוף האישורים הנדרשים ל'משבצת קרקע' ל- 15 בחורים ובחורות שהתיישבו ב"חאן" ישן סמוך לכפר הערבי "אבו-שושא", שם התחילו לעבד את האדמות. הייתה זו התיישבות עברית ראשונה בדרום עמק יזרעאל. נקנו שתי פרדות, נחרשו ונזרעו 120 דונם של שדות חיטה ושעורה. כמעט שנה חלפה עד שעברו  ל"נקודה" הסופית בה הוקם הקיבוץ.

בנובמבר 1928, לאחר ויכוחים רבים, קיבלו החברים והמוסדות את הצעת מנחם אוסישקין, לקרוא לקיבוץ בשם "משמר העמק"

בראשית 1930 עזב הקיבוץ, שכלל 85 חברים וחברות ו- 16 ילדים, את החצר בעפולה ועלה על הקרקע. נשתלו 50,000 עצים בחורשה, הוקמה רפת, ניטעו כרם ועצי פרי שונים, נחפרו בארות ונבנו שני מבני הקבע הראשונים – בית ילדים דו קומתי מבטון ומגדל מים.

שנה לאחר מכן, ב- 1931, נפתח המוסד החינוכי שיועד להיות בית הספר התיכון המרכזי של קיבוצי השומר הצעיר.

בשנים הבאות התבסס הקיבוץ והתרחב, אך כל העת גברה המתיחות עם ערביי הכפרים השכנים, שלא קיבלו את נוכחות הקיבוץ החדש. ובמאורעות הדמים של 1936 – 1939 היה הקיבוץ מטרה להתקפותיהם. אברהם גולדשלגר, שהיה מדריך של מתיישבים חדשים בעין השופט, נרצח מהמארב, החורשה הוצתה פעמים רבות ונשרפו עשרות אלפי עצים. אבל, האורנים צמחו ונתנו מחסה לבסיס האמונים המרכזי של הפלמ"ח, שלוחמיו גרו בחורשה ועבדו חלקית בקיבוץ.

המתיחות עם הערבים הגיעה לנקודת שיא ביום א', 4 באפריל 1948, כאשר "צבא ההצלה" בפיקודו של הגנרל פאוזי קאוקג'י החל בהתקפה כבדה על משמר העמק. הייתה זו התקפת תותחים ראשונה במלחמת העצמאות ומטרתה לפרוץ בכיוון חיפה ולנתק את צפון הארץ ממרכזה. בתים נהרסו, חברים ולוחמים נהרגו ובעלי חיים נקטלו. הקיבוץ כולו נחפר בתעלות והפך למבצר צבאי. הילדים פונו לקיבוצים בצדו השני של העמק. לאחר קרבות מרים, נהדפה ההתקפה, בסיוע של גדודי פלמ"ח.

ב- 1950 הוקם מפעל תעשיית פלסטיק "תמה" (תעשיית משמר העמק), שמטרתו העיקרית הייתה מתן אפשרויות תעסוקה לחברים מבוגרים ולנפגעי מלחמת השחרור.

לצד התעשייה שהחלה מתפתחת, המשיכה החקלאות להוות בסיס איתן עם ענפים כמו כרם, מטעי תפוחים, אגסים, אבוקדו ושקדים, גידולי שדה רבים ומגוונים, רפת לחלב, בקר לבשר, לול, מדגרה ועוד.

מפעל תמה גדל, אך התעקש להתנער מעבודה שכירה, דבר שהוביל ב- 1970 לחתימה על הסכם השותפות עם קיבוץ גלעד, שרכש 20% מתמה (שגדלו במשך הזמן ל-  25%).

ב- 1975 נבנו חדר האוכל החדש (כתוספת לחדר האוכל שנפתח ב- 1950), אולם הקולנוע ובריכת שחייה משוכללת.

ב- 1982 הוקמה רשת טלפונים פנימית ותקציבי החברים אוחדו ל"תקציב כולל".

שנות ה- 80 עמדו בצלו של משבר כלכלי קשה ולצדו פריחה חברתית מרשימה, שבאה לידי ביטוי בשפע פעילויות תרבות בקיבוץ. היציאה מהמשבר הכלכלי התחילה לקראת סוף העשור, אז החליטו בתמה להתמקד בייצור רשתות לעטיפת משטחים וחציר המיועדות ליצוא. מספר מהלכים עסקיים שראשיתם בתחילת שנות ה- 90 ואשר נמשכו לאורך שני העשורים האחרונים, הזניקו את תמה קדימה והכניסו את הקיבוץ לעידן של שגשוג כלכלי ואיכות חיים גבוהה.

שנות ה- 90 עמדו בסימן שינויים של שיטות החינוך המשותף. "חברת הילדים", שהורכבה עד אז מקבוצות גיל חינוכיות, בהן ישנו ולמדו בבית הילדים, עברה שינוי, כשב- 1991, הועברו הלימודים מהקיבוץ לבית ספר יסודי אזורי בהזורע – "פלגים", וכשב- 1992, הוחלט על מעבר ללינה משפחתית, תהליך שסיים את שיטת הלינה המשותפת ושינה את החינוך המשותף. כל אלה הביאו לאיחוד ה"קבוצות החינוכיות" ל"מרחבים" תלת שנתיים, המהווים עד היום מסגרת חינוך בלתי פורמלית לשעות שאחרי הלימודים. ב- 1996, הועתקו הלימודים מהמוסד החינוכי "שומריה", לבית הספר התיכון האזורי "מגידו". עם כל זאת, המוסד החינוכי ממשיך לפעול עדיין כחברת נעורים בלתי פורמלית.

בתוך כך, עלתה בין הצעירים והחברים המודעות לצורך בהשכלה גבוהה ומסוף שנות ה- 80 החל "מסלול צעירים", מסלול המשלב לימודים אקדמיים עם עבודה בקיבוץ ומאפשר לצעירי הקיבוץ לימודי תואר ראשון לפי בחירתם. לאורך השנים עבר המסלול שינויים ושיפורים, אך הדגש על החשיבות בהשכלה גבוהה נותר ברור.

הצורך החדש ביצירת מקום למגורי הילדים בבתי הוריהם ב"לינה המשפחתית", יחד עם השיפור במצב הכלכלי, הובילו לתנופת בנייה, שכללה הרחבות של בתים קיימים, כמו גם הקמתן של שכונות חדשות רבות. תנופת הבנייה נמשכת, ומאפשרת קליטת בנים, שמירה על רצף הדורות והשקעה משמעותית בעתיד הקיבוץ.

בשנות ה-2000 פתחה תמה אתרי יצור גם מחוץ לגבולות הקיבוצים והמדינה, והקימה חברות שיווק רבות למכירת מוצריה ברחבי העולם. רשתות החציר והמשטחים, השתלטו על נתח עיקרי מהשוק העולמי, עם גיבוי של המחלקות הוותיקות – כלי הבית והחבלים התורמות את חלקן. ב- 2008, לאחר עשור של פיתוח משותף עם חברת ג'ון דיר, נוסף מוצר חדש לסל המוצרים של תמה – עטיפות הכותנה. המוצר, שנמכר יחד עם הקטפות ג'ון דיר, מאפשר אריזת בלות כותנה עגולות על הקטפת עצמה, ללא צורך במערך הכותנה הישן ובמפעיליו.

בנוסף לתעשייה, גם החקלאות, שהיוותה את הבסיס הראשוני לכלכלת הקיבוץ, ממשיכה להתקיים ולשמור על צביון הקיבוץ, כשבשנות ה- 2000 הוקמה חברת שיווק אפרוחים עצמאית, נרכשו ונבנו לולים רבים, הושקה רפת רובוטית משוכללת, ניטעו חלקות חדשות של עצי שקד וזית ובגידולי השדה ממשיכים לעבד את שדות העמק.

ענפי השירות ממשיכים אף הם להתקדם ולתת מענה לצרכים ההולכים וגדלים. לצד אלה צצים עוד ענפים נוספים, המאפשרים לחברים פרנסה ומימוש עצמי. חברים אחרים, יוצאים ל"עבודת חוץ" המאפשרת להם לעסוק במקצועות אותם  בחרו. במקביל, עבודה שכירה היא כבר לא "מילה גסה" ובענפים רבים בקיבוץ, ניתן לראות עובדים שכירים המשתלבים היטב והופכים לחלק מנוף המקום.

הצמיחה הכלכלית הנמשכת ומגמות עולמיות, משפיעים גם על נושא הפרט והמשפחה, שהולך וצובר תאוצה ככל שנכנסים עמוק יותר לשנות ה- 2000. תקציבי החברים גדלו, פעילויות תרבות הפנאי התפתחו והתמסדו, נפתחו קרנות אישיות המאפשרות תמיכה בבני משפחה, כמו גם ללמוד ולפתח תחביבים. המודעות הגדלה לשעות הפנאי, יחד עם  שיקולי עלות תועלת, הובילו את הקיבוץ בינואר 2007 לעבור לשבוע עבודה של חמישה ימים בלבד, מה שהעניק שיפור נוסף ומשמעותי לאיכות החיים בקיבוץ.

מעל הכל, נמצאת התרבות. מה שהתחיל עוד על מורדות הכרמל, בנהלל ובעפולה, שם שרו, ניגנו, רקדו והציגו, נמשך לאורך כל שנות הקיבוץ עם מופעים רבי משתתפים, חגים וערבי שבת מושקעים ועוד שפע פעילויות פרי יצירה עצמית, בכל תחומי התרבות.

לאורך ההיסטוריה עבר הקיבוץ שינויים רבים, אך אותה תשתית ערכית שנוצרה בראשית הקיבוץ מהווה גם בימינו בסיס לקיבוץ של היום: קמים לעבודה ללא שכר אישי, אוכלים, נפגשים ומתווכחים בחדר האוכל, מכבסים במכבסה ולוקחים כביסה מגוהצת ומקופלת מתאי הקומונה. סידור הרכב הממוחשב מאפשר רכב לכל דורש, פעילות הפנאי שוקקת בשפע של חוגים, הפאב המקומי עמוס בצעירים, בתי הילדים הומים והדור החמישי כבר צועד בשבילים. הקיבוץ ממשיך את דרכו תוך מימוש של ערכי שיתוף, ערבות הדדית, ואחריות המשותפת לקיום ולתפקוד המשותף.

אין תוצאות