בראשית בראתי את האלוהים שלי כשעמדתי על שפת הים, שמעתי את שאונו וראיתי את גאונו. 

בשנית בראתי את האלוהים שלי כשהבנתי שאולי אני הוא האלוהים בעיני הנמלה שבגינה, וכשלמדתי על חיידקים שהנמלה היא אולי האלוהים שלהם, ולמדתי על החלקיקים האלמנטאריים, (שנחשבים היום לחלקיקים הקטנים ביותר, עד שיבוא מי שיסביר ממה אלה מורכבים.) שאולי החיידקים הם האלוהים שלהם.    

בשלישית בראתי את האלוהים שלי  כשהבנתי שהאוקיאנוסים גדולים מהים ושהעולם  גדול מכול האוקיינוסים. וכשהסתכלתי בשמי הלילה וידעתי שככל ארחיק לראות, המרחב הרחוק הענקי הזה  הוא רק אפס קצהו של היקום  שהוא אדיר מכל דמיון. 

ברביעית בראתי את אלוהים נוכח השאלה מה נמצא מעבר ליקום 

בחמישית בראתי את האלוהים שלי מכל הדברים אשר נפלאו ממני. כן, וגם מאלה אשר נפלאו ממנו. 

בשישית בקשתי מאלוהים שלי שידבר איתי.

אז ביקשתי. האם יש אלוהים שמקשיב ושומע? נשגב הדבר מידיעתנו. ברור שהוא אף פעם אינו עונה. 

אנחנו יוצרים לעצמנו את האלוהים שלנו מהדברים שאין לנו סיכוי לדעת, להבין.

תפילה היא מלה שמגדירה, לראייתי, דברים  שנמצאים בין אדם לבין משהו שקיים בנפשו אך הוא אינו יכול לפענח אותו. משהו שהוא נושא אליו עיניים כשכבר אינו יכול עוד להכיל.                

 יש כאלה שקוראים למשהו הזה אלוהים. ואפילו נותנים לו שמות למיניהם.

יש דברים טובים רבים בדתות, אלא שהן הולכות ומתקשחות הולכות וחונקות את חירות הרוח,

 עד כי המאמינים באל מסוים, מסוגלים לשעבד ואף להרוג בקנאותם את המאמינים באל מסוים אחר.

וזאת אולי ההוכחה הנוראה לכך שאלוהים אינו נמצא בבתי הכנסת בכנסיות במסגדים במקדשים

או בכל מקום אחר שבו  סוגדים לו.  

אנחנו שונים זה מזה, אלוהים נברא בצלם כל אדם והוא ייחודי לכל אדם ואדם. גם לזולת אלוהים משלו.

אולי הגיע הזמן לשחרר את התפילה מכבלי התפילין. לשחרר את עצמנו מכבלי הכללים של האמונה.

תפילה  מתגשמת אולי, כשמגייסים לצורך הגשמתה את משאבי רוחו  וכוחו של האדם.

אך אם אדם  מנצל את אלה לומר תפילה כשגרתה, הרי שאולי הוא מרחיק עוד יותר את התגשמותה.

מקום השכינה הוא מקום משכינה.