לובקה ביקש להקליט את הסיפור ושישמר בארכיון הקיבוץ . ואף ביקש שבוריס יספר את הסיפור בקולו...

מששאלתי את בוריס על אמיתות הסיפור .הוא אמר אולי אמת ואולי בדייה. בכל אופן סיפור מרטיט ..

לובקה שהיה מאושיות המקום סיפר שפעם נסע לשוויץ בטיול מאורגן. ובערב אחד נשאר במלון וירד לשתות בלובי 

בלובי ישב איש שקרא עיתון בעברית. מששאל אותו מה ומי הוא- סיפר האיש- שהוא פגש  מישהו שסיפר לו  סיפור  מעורר מחשבות... 

וכך הוא הסיפור  בתקופת עליית הנאצים לשלטון הוא היה צעיר  וחזק והגרמנים תפסו אותו והעלו אותו לרכבת שהובילה למחנה עבודה

במחנה עבדו עבודה קשה .ומשם נלקחו ברכבת שעברה את הגבול  השוויצרי .מכיוון שהבין שלא נוסעים לבית הבראה קפץ מחלון הרכבת על הפסים ברח אל השדות ואחרי מספר ימים הגיע לאיזור חקלאי יפה .איזור של איכרים וחוות חקלאיות קטנות. הוא דפק על דלת אחת החוות ואיכר מאובק פתח . אותו איכר כנראה הבין שהוא במנוסה ומבקש מחסה. האיכר שחי שם עם אשתו דווקא הסביר פנים בהמשך ונתן לו מקום לישון ונעזר בו במשך מספר שבועות  לעבודות החווה.

אחרי מספר ימים אמר לו האיכר שעליו לשוחח איתו. ובשיחה אמר האיכר שאין באפשרותם להוליד בנים והוא חייב ממשיכים לחווה. והוא דורש ממנו לעשות את המלאכה ואם לא... אז יסגיר אותו לזנדרמריה השוויצרית שנמצאים באיזור. מפה לשם הצעיר הסכים ומספר שבועות לאחר מכן בא אליו האיכר ואמר לו שבזה הסתיימה עבודתו .והגיעו גרמנים ולקחו אותו שוב למחנה עבודה. הבחור הצליח שוב לברוח מהמחנה ושם פעמיו אל הגבול האיטלקי והצליח לעלות על אונית פליטים מעפילים והגיע אחרי זמן לחיפה. בחיפה עבד בכל מיני עבודות קבלן ובהמשך נעשה קבלן בעצמו הכיר אשה ונולד להם בן  .לימים אשתו נפטרה  .. והבן  שהיה כל עולמו גדל ונהיה קצין בנחל וב1968 שירת בעזרה לקיבוצים בקיבוץ מסדה

עבד במטעים והיה יוצא עם המתנדבים בעגלת פלטפורמה רתומה לטרקטור לעבודה במטעים על גבול נהר  הירדן...

בבוקר ה29.3.1968 עלה הטרקטור על מוקש ונהרגו מספר אנשים בינהם הבן ומתנדב. 

כדי לצאת מימי האבלות הקשים שאפפו אותו התחיל לטייל בארץ .ולאחר זמן החליט לסוע לחול להתאורר. הגיע בטיוליו לשוויץ ומאוד סקרן אותו - מה קרה עם אותה חוות איכרים שהשאירה בו חותמות לכל החיים...

הוא הגיע לחווה  וצלצל בפעמון והאישה יצאה לבושת שחורים. היא הכירה אותו מיד והזמינה אותו להכנס והכינה קפה. ועל המדף היו תמונות של בעלה ובנה. היא סיפרה לו שהבן יצא לעזור אחרי מלחמת ששת הימים והיה מתנדב בקיבוץ מסדה ונהרג על טרקטור בשדות הקיבוץ...

............הסיפור מעורר מחשבות רבות. אינו חוטא לעובדות, הסיפור נשען על דברים שבאמת קרו. לאחר ששמעתי את הסיפור נסעתי למסדה ועשיתי את הדרך שעוברת מתחנת הכוח של רוטנברג לאורך הירדן דרך מטעי הבננות  ויש באמת מצבה מיוחדת עגלת פלטפורמה עומדת אנכית  עם שמות הנופלים.   האם סיפור אמיתי.... לפי דברי דניאלה - מה זה משנה   .... זהו סיפור    ... 

 לפי דברי אנשי מסדה אנשים ממשפחת המתנדב  ביקרו בקיבוץ בהמשך .........