יש אנשים שמטפסים על הרים.

יש אנשים שרוצים הפרטה.

נכון, בינתיים זאת רק הפרטת המזון, אפילו בתקנון הרדום היא אינה נחשבת כטריגר.

אלא שלדעתי כל שינוי משמעותי באורחות החיים הוא הקובייה הראשונה ברכבת הדומינו הנופלת.

יש אנשים שמחזיקים בתים משלהם שלא בתחומי הקיבוץ.

יש אנשים שמחזיקים סכומים כבדים בבנקים.

יש אפילו אנשים שמוצאים דרכים לקחת לעצמם חלק ממשכורתם.

ואנחנו הקיבוץ, רואים יודעים ושותקים. התקציב מספיק לצרכינו.

יש אנשים שרוצים להפריט את המזון, שהוא חלק מהשירותים החינמיים שמספק הקיבוץ.

ומצד שני יש אנשים שאינם משתמשים בחלקים חינמיים אחרים  שמספק הקיבוץ,

החלקים החינמיים של תרבות הפנאי , של ההשתלמויות, אפילו אלה של החינוך.

האנשים האלה אינם מעוניינים / אינם יכולים/ להשתמש באלה/ צרכיהם שונים מאלה שמספק הקיבוץ/ וכו'. למה שלא יבואו ויבקשו גם הם לקבל תמורה עבור השירותים שהם אינם משתמשים בהם. נכון התקציב מספיק לכסות גם את אלה. אין סיכוי לצדק מוחלט כי האנשים שונים והצרכים שונים. התקציב והבונוס מאפשרים לנו שלא להתחשבן.

שינוי משמעותי באורחות החיים הוא כפתור מניע לתהליכים אשר יפסיקו את השיתופי של הקיבוץ.

בדפים הירוקים אנחנו חוזרים ופוגשים את המחלוקות והריבים בין חברי הקיבוצים המופרטים,

כשחברה מתפרקת אובד האמון ההדדי בין חבריה,.נוצרת מתיחות נוצרת חשדנות,  מתחילה קנאה

זה מביא לתביעות משפטיות של חברים נגד חבריהם,נגד קיבוצם ונגד מוסדותיהם, וכו'. 

למה לנו להתחיל עם זה?

יש אנשים שמטפסים על הרים, אבל אני אוהב להיות בעמק,בבית.