לא מחלומות הנבואה של יוסף ולא נכביד במילים...רצוי כשקוראים את הדברים לשמוע ברקע את השיר של אחד מטובי המוזיקאים  של היום[לדעתי] גבע אלון השיר "ים שקט".  ורצוי גם לראות מה התמונה שהוא בחר שתופיע ככותרת לקליפ. זו אכן המשאית הבריטית הישנה. תמונה דומה הופיעה בעיתונות לאחרונה גם כתמונה מציינת להצגת "המערכה" במשמר העמק לרגל מאה שנה.. וזו גם התמונה שעין הקורא תקלוט ותיקח הלאה לעוד ימים רבים .העיתון יזרק מטבע הדברים...

המוזיאון החדש שהוקם בעמדה . יפה מרהיב והושקעה בו עבודה רבה ורואים באמת במקום בצורה צבעונית ודיגיטלית  צפופה 

סקירה מאוד מדויקת שעברה הרבה סינונים [עשרות פגישות הצוות]של דברים מאורעות ואנשים במאה שנים האחרונות  

בל נשכח אותה אונית קוביות זהב ששטה בים ונאבקת בגלים כיום.- קיימת לנו הרבה בזכות אותם קבוצת צעירים דאז שבאו למקום להתישב בו ועברו 30 שנה קשות ומעבר לכל הדברים המערכה- כנגד צבא ההצלה. קדחת ושממה . הם לא ויתרו.

סיפור המערכה על משמר העמק כלול בצרור הסיפורים על קיבוצים   שבאמת התחולל בהם משהו כבד. [יד מרדכי. ניצנים . נגבה קרבות הגליל.]

נחזור לשניה לאוניה לדעתי אפשר היה להוריד מהאוניה כמה קוביות זהב[השם ישמור] ולהשקיע במוזיאון גם בהגדלה  דבר שיתן אפשרות תצוגה  יותר מקצועית לאותם אנשים וחפצים של אז...ושוב נחזור להצגת המערכה .[סיפור אותה משאית] מי שיוצא מהמוזיאון חושב לעצמו מה יקח איתו  הלאה...

הוא לא ינסה בכל כוחותיו לזכור את את מסת האנשים  המופיעים בצפיפות  על שטח של 30 מטר מרובע בערך

הקיבוץ קיבוץ גדול כיום מאה שנה של היסטוריה עשירה באנשים . מעשים. חיי רוח ותרבות...

לגבי הפרטת המזון דבר שמעסיק את אנשי המקום

אלישע לין פעם סיפר לי שבימים שהיו הרבה דיונים על נושא מסוים ולא ידעו איך לפתור את הדברים ולהגיע להחלטה. בשיחת הקיבוץ  השלישית או הרביעית בוריה היה נכנס בשעטה לקראת סוף השיחה לחדר האכל צועד אל הבמה מעביר יד בשערות ראשו ואומר צריך ככה וככה ואז כולם היו אומרים בוריה צודק והיתה החלטה בו במקום.

נכון שיש מספר שריפות קטנות בחדר אוכל ובסביבתו. אפשר לכבות אותן בהקמת "צוות אוכפים"

  שביד חזקה ובזרוע נטויה...[מתקרבים לפסח]יטפלו בדרכי אכיפה נכונים.

כמו שנאמר רבות בתקופה האחרונה חדר האוכל  הוא מקום המפגש  הגשמי והרוחני המרכזי היחיד ששומר פה על צורת חיים מיוחדת 

ואם נסתכל מעבר ליער היפה שלנו מעבר לחומות רואים מה התחולל בקיבוצי ההפרטה.

אמנון להב מקיבוץ גלעד  כתב ספר על בריכות המיים בקיבוצים . [כמו אצלנו הבריכה הגולשת] ברוב הקיבוצים נבנו בריכות מיים  דבר שמופיע כנקודת מבט מציינת וכמובן אומנותית - שפה קמה התישבות קיבוצית.

כיום בריכות המיים נשארו כמוצג מציין של אז . והחדר אוכל שאולי קצת החליף אותן שומר על מרכזיות המקום .מחוץ לארוחות . פעילות תרבות חגים ..מה שנאמר בית הכנסת של אנשי הקיבוץ.....