למותו של חוני, לפיה כאשר הלך חוני בדרך ראה אדם נוטע חרוב, ושאל אותו מדוע הוא עושה כן, שכן החרוב יישא פרי רק בעוד שבעים שנה. האדם אמר שהוא נוטע את החרובים לדורות הבאים, והוסיף את האמרה המפורסמת: ”כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני”. ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה. כאשר קם משנתו, מצא את נכדו של אותו אדם כשהוא לוקט מפירות החרוב.

כמו חוני המעגל גם אני הלכתי לישון אתמול בערב כשאני מרגיש בעצמותי את העושר הצומח בי אחרי שיחת הקיבוץ המאלפת בנושא ההשקעה ב- "כנף צומחת" החברה שעתידה להנסיק את רכושי למימדי טייקון בינוני.            בחיוך נרדמתי וכמו אותו חוני התעוררתי אחרי שנים וגיליתי שניני הטייקונים נהנים מאותו שתיל ששתלתי עם חברי לפני שנים רבות. והם מלקטים עכשיו מפרותיו העסיסיים.(טוב אצל חוני היה מדובר בפרות עץ החרוב היבשושי משהו אבל אצלנו מדובר בפרי עסיסי שצופו ניגר שופע כדבש). שוב, כתמיד נזקקתי לעזרתו של אלייקים הזכור לטוב שניסה (בהצלחה חלקית בלבד) ללמדני חשבון. מכיוון שהאופטימיות שרתה אמש בחלל אולם הקולנוע המשופץ התייחסתי לאותם מספרים שנמסרו לקהל המשתאה. אם הכל ילך כשורה ,כך נאמר, שווי החברה יגיע לכדי 50 מיליארד דולר!(500 מליון דולר רווח במכפיל "זהיר"של 15) 55% ממנו יפלו ויתחלקו בין כיסי שלי וכיסי חברי. בהנחה שכמות חברי תהיה במועד התעוררותי 1000 איש אישה ונער. אלייקים תמיד המליץ לי להשתמש במספרים עגולים כדי להקל את מלאכת החישובים.       הרי ששווי  אחזקותי בחברה יהיו כ- 26מליון וזאת בנוסף לרכוש רב ועצום שיעמוד לרשותי מנכסים אחרים שגם הם כצפוי יגדלו באופן אקספוננציאלי. ובכן . טייקון או לא טייקון?

ואם ביום התעוררותי משנתי רבת השנים יתברר שלא זה מה שקרה? עדיין למשך זמן רב שריתי בשינה עמוקה וחלמתי חלומות נפלאים ומרגשים.

ובנוסף לכל זה אני מאוד אוהב ללקט חרובים (גם הם נוטפי דבש...קצת יבשים אז מה? לועסים חזק יותר ואז זה נהיה מתוק) לשמחתי הדורות שקדמו לי, לפני שרצו להיות טייקונים, רצו להיות רועי צאן ולכן שתלו עצי חרוב רבים מסביב לקיבוץ.