בראשית בראתי את האלוהים שלי כשעמדתי על שפת הים, שמעתי את שאונו וראיתי בגאונו.

בשנית בראתי את האלוהים שלי כשהבנתי שהאדם הוא אולי אלוהים בעיני הנמלים או החגבים.  

כשלמדתי על חיידקים הבנתי שהנמלים הן אולי האלוהים שלהם,                                                                                                                                                  וכשלמדתי על החלקיקים האלמנטאריים, החלקיקים הקטנים ביותר, (עד שיימצאו קטנים מהם)  הבנתי שאולי החיידקים הם האלוהים שלהם. 

בשלישית בראתי את האלוהים שלי  כשהבנתי שהאוקיאנוסים גדולים מהים ושהעולם  גדול מכול האוקיינוסים.                                                                              וכשהסתכלתי בשמי הלילה וידעתי שככל ארחיק לראות את המרחב הרחוק והאדיר הזה                                                                                                                לא אראה אלא רק את אפס קצהו של היקום  שהוא אדיר מכל דמיון.

ברביעית בראתי את אלוהים נוכח השאלה מה נמצא מעבר ליקום.

כלומר בראתי את האלוהים שלי מכל הדברים אשר נפלאו ממני.  מהדברים שאין לי סיכוי לדעת, להבין.

הצורך באלוהים  הוא הצורך לתת לעצמנו מסגרת הגיונית לחיות בה. אבל לא די בכך,                                                                                                                   הצורך באלוהים  הוא צורך שקיים בנפשו של אדם לשאת עיניים אל דברים  כשהוא יודע שאין לו אל מי לפנות עוד בחיים הארציים.                                                   הצורך להאמין שיש מישהו שיכול לעזור לו כשהוא אינו יכול להכיל עוד.

הדתות הבינו את הצרכים האלה תיעלו אותם וארגנו אותם.                                                                                                                                                           כשאתה יודע שגם חברך מאמין כמוך אמונתך מתחזקת. כשאתה חלק מהמון אדם אין לך ספקות.

יש דברים טובים רבים בדתות הן מספקות למאמיניהן כללי התנהגות ומוסר אנושיים,                                                                                                                        הן נותנות מפלט ומקלט נפשי  לאלה הנזקקים לתמיכה רוחנית ומוכנים להסתפק בפתרון הדת, כפתרון בית הספר. 

.

עד שנוצר המושג קודש אשר בשמו  הולכות הדתות ומתקשחות, הולכות וחונקות את חירות הרוח,                                                                                                  עד כי המאמינים באל מסוים, מסוגלים לשעבד ואף להרוג בקנאותם את המאמינים באל האחר.                                                                                                         וזאת אולי ההוכחה הנוראה לכך שאלוהים אינו נמצא לא בבתי הכנסת, לא בכנסיות,                                                                                                                     לא במסגדים, לא במקדשים ולא בכל מקום אחר שבו  סוגדים לו.  

אדם  האומר תפילה  כשיגרתה, משליך את יהבו על אלוהים ופוטר את עצמו מהאחריות לחייו.     ,                

הגיע הזמן לשחרר את התפילה מכבלי התפילין. להשתחרר  מכבלי הכללים של האמונות.               

מקום השכינה הוא מקום משכינה. על כל אחד ואחד מאתנו לברוא לעצמו את האלוהים שלו.