בלב דואב אך בתחושה של הקלה אני נפרד משנים רבות שבהן ניסיתי לשמור על המפלגה שבה האמנתי (עוד מימיה הראשונים עם שולמית אלוני ויוסי שריד) הכתובת הייתה על הקיר והיו כאלה(אני ביניהם) שקראו אותה וידעו שהמצב רק מתדרדר מבחירות לבחירות ובלית ברירה המשיכו להצביע למרצ כדי להציל את המפלגה אפילו כנגד מנהיגיה שפעלו בעקשנות להכשילה. יש עצב. כמובן. אבל גם תחושת הקלה. יותר אני לא צריך להצביע למי שבעצמם לא עושים את מה שנדרש מהם ורק רבים ומסתכסכים בינם לבין עצמם ועם שאר הציבור.                        פליטות פה מטופשות,הצהרות חסרות משמעות והעיקר, הידבקות לריצה חסרת אחריות לבחירות תוך סיכון הגוש והבאת נתניהו בחיוכו הרחב ובשמחה לאידנו,למשכנו הקבוע ברחוב בלפור.שם שרה כבר מתיעצת עם הארכיטקטים בקשר לשיפוצים שנפסקו לפני שנה וחצי.

בפגישה שנערכה במשמר העמק כחודש לפני הבחירות נאמר לי מפורשות על-ידי ח"כ גבי לסקי שבמרץ מבינים את הסיכון ואם יתברר שיש סכנה לגוש המפלגה תפרוש מהמרוץ ברגע האחרון.אז אמרו. זה כמובן לא קרה והבטחה זו,כמו רבות אחרות,טבעה בים האגו ההזוי של מי שהוביל את מרצ לחורבנה. עצוב אבל ראוי להסיק מסקנה ברורה. אין מקום למפלגות מסוג זה ולפוליטיקאים מסוג זה. צריך אנשים שרוצים ויודעים איך לנצח בחירות. אנשים חכמים וחריפים ולא צדקנים בכיינים.אנשים עם מסר חד וברור שיודעים להתנהל בתקשורת ולהתנחל בלבבות הציבור הגדול (בפועל חצי מאזרחי המדינה)שמאס בשחיתות ובמדנים שהשלטון הליכודי ,חרדי,גזעני מביא עלינו.

בהצלחה בעוד 4 שנים.