לא הכרתי מקרוב את ענקי העמק. לא את התמירים שבהם ולא את נמוכי הקומה אבל חלקתי איתם את הבוץ שדבק לנעלי העבודה בחורף ואת האבק שדבק לחולצתי המיוזעת בקיץ. חלקתי איתם את החלומות והתקוות שאפשר ותהיה זאת ארץ נהדרת. ענקים שתרמו לבניין הארץ לפני מאה שנים וענקים שתרמו לתרבותה המיוחדת והמתחדשת בדורות שהמשיכו אחריהם. מנהלל וממשמר העמק באים ענקים עושים את מעשיהם ומשאירים את טביעות רגליהם באדמת העמק וברוחו הייחודית. מסיימים ועולים לגבעות  ומשם הם משקיפים עלינו ודואגים שנדע להמשיך את דרכם. דרך שנמשכת מאנשי העלייה השלישית ועד ל אסי דיין מאיר שלו ויונתן גפן. העמק בוכה על הענקים שהלכו. ועל הדרך- שעכשיו מאויימת יותר מתמיד- שבה אנחנו נמשיך ונלך. העמק בוכה אבל ימשיך בדרכו המיוחדת להיות העמק שלנו העמק האחד והמיוחד.