מ"ה דעתי

איך אנחנו מחליטים על התקציבים שלנו?
דני זמיר | 18/06/2023 | 3 תגובות

דני זמיר  איך אנחנו מחליטים על התקציבים שלנו?

א) לכאורה ברור. ההחלטה נוגעת לכולנו ונצביע בכללפי ביום שני.

זה תואם את תקנון השיחה מ-2022 המגדיר נושאים המובאים לשיחה:

1) נושא שדורש הסכמה רחבה ודמוקרטית.

2) החלטה המשנה נוהג קיים.

3) נושא כלכלי כבד שנידון בו' משק.

הצמדת התקציבים היא ממש נושא כזה.  אבל מוסדות הקיבוץ חשבו, כי כשצוות מקצוענים (ו' משק), מביא הצעה, ברור שהיא טובה. מתעלמים מהתקנון, לא נחוץ דיון בשיחה ובדף פורסם "שהשיחה רשמה לפניה את ההסברים". אין צורך בהחלטת שיחה,  אבל "במידה ויש חברים שרוצים שהנושא יגיע לדיון בשיחה, יש להם שבועיים לפנות לקיים על כך דיון." 

ב) היו חברים מוזרים, שחשבו שטוב ששמעו הסברים מעניינים, אבל בקיבוץ, אנחנו מחליטים בעצמנו בעניינים חשובים שנוגעים לחיים שלנו, ולא רק "שומעים הסברים". אנחנו רוצים לקבל מידע, לקיים דיון ולקבל החלטות. כשלא משתפים אותנו בהחלטות חשובות, איננו מרגישים שותפים להחלטות. אז נסדק האמון בינינו ובין המוסדות ונוצר מין "אנחנו" החברים ו"אתם" המוסדות. ואז יש שיחה על "האמון בין חברים למוסדות", והשיחה נקטעת...

 בשיחה האחרונה הוצע והוחלט להעביר את ההצבעה לכללפי, ברוב של 30 מול 27. ובאמת, מדוע בנושא שנוגע לכולנו, לא יצביעו יותר מ-60 חברים??  

 ג) אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שלי על הצעת ו' המשק.

אנחנו במצב כלכלי חדש, כשהרווחיות שלנו ירדה וכנראה תרד בשנים הקרובות. אני שותף לדעת מוסדות הקיבוץ שזה מחייב שינויים בהתנהגות שלנו. איך מובילים שינוים כאלה? קיבוץ טוב כמונו יודע, כי כשיותר קשה, חשוב קודם כל, ליצור הרגשה של אחריות משותפת. במצב כזה, קיבוץ חזק כמונו, יודע להימנע ממחלוקות מיותרות. דרושים קיצוצים? דרושות  הסכמות רחבות! קיבוצים חלשים, התישו את עצמם במחלוקות אינסופיות. אולי השנים הטובות, השכיחו מאיתנו את חכמת החיים הזאת. אולי כדאי להיזכר בה. כשהמצב פחות טוב, חוסן חברתי ואמון במוסדות נהיים יותר חשובים. לחוסן חברתי יש ערך כלכלי רב אבל קשה למדוד אותו בתחשיבים כלכליים. אולי לא דנו בו בוועדת המשק.

החוסן החברתי שלנו, נבחן גם במידה שבה החברים מרגישים שהבית הקיבוצי נותן את מירב הבטחון הכלכלי האפשרי. ההצמדה למדד החודשי נותנת בטחון כזה. המדד החודשי מופיע בתקשורת וההצמדה למדד ברורה ושקופה.

ועדת משק מציעה לנו מדד אחר. "כיוון שהתקציב בנוי בהתאם לאורחות חיינו, צריך להעלות את התקציבים בהתאם לעלייה של כל סעיף וסעיף במדד". אבל החבר הממוצע לא מתמצא "בכל סעיף במדד"... ואנחנו (וגם ו' המשק) רגילים לדון כל שנה מחדש על "אורחות חיינו". מה הסיכוי שאת ואתה ואני נבין את שינויי המדד המוצע?

לכן נתקענו בוויכוח מייגע, עם הצעה מסובכת שרבים לא הבינו אותה גם אחרי הסברים ממושכים. המציעים לא הסכימו לבחון הצעות יותר פשוטות. אולי הצעת ו' משק היתה הכי טובה. אבל אם חשוב להשיג שקיפות, אמון והסכמות רחבות, צריך לפעמים להתפשר...

נכון יותר, לא לקבל את ההצעה הנוכחית של ו' המשק.

בשלב הבא נבקש ממנה להביא הצעה חדשה, שתשיג את הקיצוץ הנדרש בדרך פשוטה יותר, שלא תפגע בהרגשת הבטחון הכלכלי של החברים. אולי זאת תהיה הצעה פחות מתוחכמת, אבל יש לה סיכוי להשיג הסכמה רחבה.

תובילו את הספינה, אבל תזכרו שאנחנו לא תיירים שנוסעים בה. אנחנו כולנו שותפים בבעלות ובאחריות על הספינה הזאת.

 

דני זמיר

 

הוסף תגובה

תגובות לדעה:

חוסן חברתי תשובה לדני זמיר

ארז עצמון | 20/6/2023
אתה מרבה לדבר על חוסן חברתי. אני לא כל כך מבין את הצעת ועדת משק. אבל הרבה פחןת מבין מהו חוסן חברתי לשיטתך. אשמח להרחבה. בברכה

חוסן חברתי

דני זמיר | 20/6/2023
תודה ארז. אתה מעלה שאלה מאד חשובה. חוסן חברתי הוא היכולת של חברה/קהילה להתמודד עם איומים וסיכונים. בסדר, אבל מה זה? על מה מדובר? אני רוצה לכתוב משהו על כך בימים הקרובים. דני זמיר

חוסן חברתי

שירה בז | 21/6/2023
לא היכולת של חברה להתמודד עם אתגרים וסיכונים אלא היכולת של חברה להתאושש ולחזור לתפקוד תקין לאחר הסרת גורם הלחץ או אם גורם הלחץ מתמשך, לשמר תפקוד תקין למרות היות גורם הלחץ. וכדי שזה יקרה החברה צריכה להשקיע כל העת בתחזוקת הכוחות שלה, החיבורים שלה, התקשורת שלה, האמון בין חבריה, שיתוף הפעולה, כדי שמצב של סיכון ו/או אתגר ו/או לחץ כזה או אחר, לא יפרק אותה. דימוי יפה שקראתי: לבקבוק פלסטיק יש חוסן כי הוא יכול לחזור למצבו הקודם לאחר שמכווצ'צ'ים אותו ומפעילים עליו לחץ לעומת פחית שתיה שאין לה חוסן. לא שלא תשארנה צלקות מהמחיצה אבל הוא יכול לחזור ולתפקד כבקבוק. ועוד אחת ההגדרות היפות: "חוסן מוגדר בדרך כלל כיכולת של אינדיבידואל, משפחה, קהילה או מערכת סביבתית לחזור לתפקוד נורמטיבי לאחר חשיפה למתח החורג מגדר הרגיל (Allan & Ungar, 2014). בהקשר של בתי ספר, חוסן ניכר ביכולתו של תלמיד להמשיך להיות מעורב ואף להצליח מבחינה אקדמית גם לאחר מפגש עם גורם סיכון כמו בריונות למשל או אפיזודה של מחלת נפש (Lal et al, 2014). תפיסת חוסן זו, המתרכזת באינדיבידואל או במערכת המתאוששת ממתח, השתנתה בשנים האחרונות והפכה לתפיסה דינמית יותר המבינה חוסן במונחים של איכות האינטראקציות בין המערכות לבין המשאבים להם זקוקות המערכות כדי להיטיב עם הגורמים המעורבים. במילים אחרות, הילדה המוטרדת, הילדה שחוותה בריונות, אינה חסינה כשלעצמה; חוסנה תלוי בה, בבית הספר שלה, במדיניות החברתית ואף בסביבה החוקית המספקת לה משאבים כדי שתוכל להתגבר על החוויה הקשה. לא מדובר, אם כן, רק בתכונות אישיות, באופי או באינטליגנציה. יש להבין חוסן כדפוסי האינטראקציות המתרחשות כאשר אינדיבידואלים פונים לסביבתם על מנת לקבל גישה לניסיון ולמשאבים ההכרחיים לצורך התמודדות טובה עם מתח. פירושה של ההתקדמות לכיוון תיאוריה כזו של חוסן הוא שהחוסן נבחן יותר ויותר ברמת הסביבה, ברמה האקולוגית (Masten, 2014; Ungar, 2011)." https://portal.macam.ac.il/article/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%A1%D7%9F-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%91-%D7%AA%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%99/ כלומר, בהינתן מצב חירום, צליחתו וההתאוששות ממנו - החוסן קשור באיכות דפוסי האינטראקציה - ואינטראקציה טובה היא משתפת, שקופה, הדדית, נעזרת, פתוחה, ממקסמת משאבים, שיש בה הקשבה ואמון. "מגדילה את העוגה" של האפשרויות, מערבת, יצירתית, גמישה מצב של או - או מחליש, מפצל, מערער וכבר פחות ופחות מקובל היום בשיח. שאיפה לגם וגם - היא המובילה היום נושאים של משא ומתן, מציאת פתרונות, התמודדות עם בעיות, קונפליקטים וסכסוכים. חוסן של חברה עוסק ביכולת שלה גם להתמודד עם מצב חירום, גורם מתח כזה או אחר וגם להמשיך לתפקד ברווחה של הפרט והכלל. כאשר כל אחד מהמרכיבים האלו מעורער או לא בטוח - תקשורת, ו/או אמון, ו/או שיתופיות ו/או הדדיות ו/או הקשבה, שיתוף פעולה וכו', כאשר החברה תזדקק לחוסן שלה, לא בטוח שהוא יעמוד לרשותה. זה דבר שלא צריך לסמוך עליו כמובן מאליו אלא להשקיע בו כל הזמן בשגרה. כרגע אין כאן גורם לחץ קונקרטי (מלבד הגורם המדיני/ פוליטי ואולי ספיחים שעוד לא התאוששנו מהם מתקופת הקורונה), יש פוטנציאל לבעיה, אך האופן שבו נערכים לפוטנציאל הבעיה מחליש את החוסן כיוון שנפגעים מרכיבי האמון והתקשורת ולכן כאשר נזדקק לחוסן החברתי שלנו, לא בטוח שהוא יעמוד לרשותנו, לא כמו שהיינו רוצים ולא כמו שעמד לרשותנו בעבר.