דני זמיר איך אנחנו מחליטים על
התקציבים שלנו?
א) לכאורה ברור. ההחלטה נוגעת לכולנו
ונצביע בכללפי ביום שני.
זה תואם את תקנון השיחה מ-2022 המגדיר
נושאים המובאים לשיחה:
1) נושא שדורש הסכמה רחבה ודמוקרטית.
2) החלטה המשנה נוהג קיים.
3) נושא כלכלי כבד שנידון בו' משק.
הצמדת התקציבים היא ממש נושא כזה.
אבל מוסדות הקיבוץ חשבו, כי כשצוות מקצוענים (ו' משק), מביא הצעה, ברור שהיא טובה. מתעלמים מהתקנון, לא
נחוץ דיון בשיחה ובדף פורסם "שהשיחה
רשמה לפניה את ההסברים". אין צורך בהחלטת שיחה, אבל "במידה
ויש חברים שרוצים שהנושא יגיע לדיון בשיחה, יש להם שבועיים לפנות לקיים על כך דיון."
ב) היו חברים מוזרים, שחשבו שטוב ששמעו הסברים מעניינים, אבל בקיבוץ, אנחנו
מחליטים בעצמנו בעניינים חשובים שנוגעים לחיים שלנו, ולא רק "שומעים
הסברים". אנחנו רוצים לקבל מידע, לקיים
דיון ולקבל החלטות. כשלא משתפים אותנו בהחלטות חשובות, איננו מרגישים
שותפים להחלטות. אז נסדק האמון בינינו ובין המוסדות ונוצר מין "אנחנו"
החברים ו"אתם" המוסדות. ואז יש שיחה על "האמון בין חברים
למוסדות", והשיחה נקטעת...
בשיחה האחרונה הוצע והוחלט להעביר את
ההצבעה לכללפי, ברוב של 30 מול 27. ובאמת, מדוע בנושא שנוגע לכולנו, לא יצביעו
יותר מ-60 חברים??
ג) אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שלי על
הצעת ו' המשק.
אנחנו במצב כלכלי חדש, כשהרווחיות שלנו
ירדה וכנראה תרד בשנים הקרובות. אני שותף לדעת מוסדות הקיבוץ שזה מחייב שינויים
בהתנהגות שלנו. איך מובילים שינוים כאלה? קיבוץ טוב כמונו יודע, כי כשיותר קשה,
חשוב קודם כל, ליצור הרגשה של אחריות משותפת. במצב כזה, קיבוץ חזק כמונו,
יודע להימנע ממחלוקות מיותרות. דרושים קיצוצים? דרושות הסכמות רחבות! קיבוצים חלשים, התישו את
עצמם במחלוקות אינסופיות. אולי השנים הטובות, השכיחו מאיתנו את חכמת החיים הזאת.
אולי כדאי להיזכר בה. כשהמצב פחות טוב, חוסן חברתי ואמון במוסדות נהיים יותר חשובים.
לחוסן חברתי יש ערך כלכלי רב אבל קשה למדוד אותו בתחשיבים כלכליים. אולי לא דנו בו
בוועדת המשק.
החוסן
החברתי שלנו, נבחן גם במידה שבה החברים מרגישים שהבית הקיבוצי נותן את מירב הבטחון
הכלכלי האפשרי. ההצמדה למדד החודשי נותנת בטחון כזה. המדד החודשי מופיע בתקשורת
וההצמדה למדד ברורה ושקופה.
ועדת
משק מציעה לנו מדד אחר. "כיוון שהתקציב בנוי בהתאם לאורחות חיינו, צריך להעלות
את התקציבים בהתאם לעלייה של כל סעיף וסעיף במדד". אבל החבר
הממוצע לא מתמצא "בכל סעיף במדד"... ואנחנו
(וגם ו' המשק) רגילים לדון כל שנה מחדש על "אורחות
חיינו". מה הסיכוי שאת ואתה ואני נבין את שינויי המדד המוצע?
לכן נתקענו בוויכוח מייגע, עם הצעה מסובכת שרבים לא הבינו אותה גם אחרי
הסברים ממושכים. המציעים לא הסכימו לבחון הצעות יותר פשוטות. אולי הצעת ו' משק
היתה הכי טובה. אבל אם חשוב להשיג שקיפות, אמון והסכמות רחבות, צריך לפעמים
להתפשר...
נכון יותר, לא לקבל את ההצעה הנוכחית של ו' המשק.
בשלב הבא נבקש ממנה להביא הצעה חדשה, שתשיג את הקיצוץ הנדרש בדרך
פשוטה יותר, שלא תפגע בהרגשת הבטחון הכלכלי של החברים. אולי זאת תהיה הצעה
פחות מתוחכמת, אבל יש לה סיכוי להשיג הסכמה רחבה.
תובילו את הספינה, אבל תזכרו שאנחנו לא
תיירים שנוסעים בה. אנחנו כולנו שותפים בבעלות ובאחריות על הספינה הזאת.
דני זמיר
תגובות לדעה:
חוסן חברתי תשובה לדני זמיר
חוסן חברתי
חוסן חברתי