אם אין לחם אין תורה

בילדותי, זו שהולכת ומתרחקת במהירות רבה מדי, הייתה לנו במשפחה שריקה מיוחדת שאבא היה שורק כדי שנדע שהוא מתקרב. במקרה שלי כדי שאדע להפסיק לעשות את מה שאני עושה כרגע. בדרך כלל כדי למנוע ממני לעשות שטויות. במהלך התבגרותי למדתי שהשריקה המיוחדת הזאת הייתה שריקת ההזדהות של חברי תנועת הנוער תכלת לבן בצ'כוסלובקיה בשנות השלושים. למעשה היה זה לחן שחובר(ושונה ללא הכר בביצועו של אבא שלי)למשפט שהיה סיסמתה של התנועה "אם אין לחם אין תורה" משפט סתמי למדי שהרי תורה לפי המושגים שלנו זה משהו ששייך לחרדים. או בלשוננו ל"דוסים". אנחנו כמובן לא חלק מהם. אבל במהלך השנים התגבשה אצלי ההכרה שהמשפט הזה ,כסיסמה ,הוא נכון גם לגבי תורה במשמעות השכלה רחבה ידע והכרת החיים במלואם ולא בהכרח "תורה" במובן הדתי שלה. טוב אז מה זה שייך למה שאני רוצה לספר לכם הפעם? שוב ושוב אני מבלבל את המוח בהקדמות מיותרות. כזה אני. בכל אופן המשפט "אם אין לחם אין תורה" הוא בעל משמעות גדולה עבורי במיוחד מכיוון שכבר זמן רב שאני לא מצליח למצוא לחם בחדר האוכל אחרי השעה אחת בצהריים! גם לא בחדר הלחם. שממנו נעדרת כבר זמן רב מכונת החיתוך.(מי שיודע איפה היא ולמה עזבה את הקיבוץ שיספר לציבור. אולי המכונה האומללה יודעת משהו שאנחנו לא יודעים לגבי העתיד של קיבוצנו השיתופי...

בכל אופן סוגיית האין לחם מתחדדת לקראת פתיחת שנת הלימודים בראשון בספטמבר (אם לא תהיה שביתה). החרדה שתוקפת אותי איננה אישית אלא יותר  פילוסופית. ומתייחסת לעתיד של הקהילה שלנו שהצטיינה באוריינות ממשית והצמיחה מוחות משובחים בתחומים רבים. כי כאמור "אם אין לחם אין תורה" ואנה אנו באים. מהיכן נצמיח את דור מנהלי המפעל שלנו? את קברניטי הספינה המשקית המפוארת שאנו שטים בה כבר שנים רבות? מהיכן יגיעו מנהלים רבי מעוף וכישרונות כפי שהתרגלנו לחסות בצילם. האם כל המפעל הנפלא שיצרו אבותינו, בין אם רק שרקו ובין אם ממש עשו את מעשיהם במו ידיהם ובזעת אפם, האם כל זה ירד לטמיון רק בגלל שאם אין לחם אין תורה?

אז אנא מכם מנהלי וקברניטי הקיבוץ שלנו הביאו לחם בדחיפות ואם אין לחם תביאו עוגות... ואם אפשר גם מורים נוספים למערכת החינוך הדוויה ואם אפשר גם קצת חשיבה ליברלית ודמוקרטית לא תזיק. העיקר, הצילו את מכונת הלחם

ו"מלאו אסמינו בר וייקבינו יין ובתינו הומים מתינוקות" שעתידם ,ללא לחם, לוט בערפל. 

חגים ומועדים בשמחה.