יש תקווה

לפני ימים אחדים נסעתי לטיול באזור הכרמל. בדרכי התנגנה בראשי תפילתה האייקונית של נעמי שמר. "עוד יש מפרש לבן באופק "(מטאפורה לשקמה ברסלר? לתקווה הלבנה הגדולה?) "מול ענן שחור קודר"(עוד מטאפורה ברורה מאליה) "כל שנבקש לו יהי" מכיוון שכדי להגיע ליעדי הייתי צריך לפנות בעיר נשר שמאלה לכביש המטפס אל פסגת ההר, גיליתי לתדהמתי שהפניה שמאלה בוטלה! במוחי המוסת עלתה המחשבה שכך זה כנראה הולך להיות בכל מקום שאליו נפנה. הפניות שמאלה יחסמו בזו אחר זו. כאזרח סתגלן וצייתן המשכתי בנסיעה עד לרמזור הקרוב ושם ביצעתי (את מה שכולנו ממליצים לראש הממשלה לעשות כשהוא נתקל במבוי סתום בהחלטת ממשלתו) פניית פרסה כדי להגיע לאותו כביש שבו חשקתי אבל הפעם בפניה ימינה כראוי. כאשר פניתי ,כנדרש ימינה, נדלקו במראה של הרכב נורות אדומות וכחולות מהבהבות וסירנה צעקה עלי "קיה לבנה תעצרי בצד!" עצרתי בצד הדרך והמתנתי לשוטר שיצא לאיטו מהניידת. שוטר גדול וזועם שהתקרב אלי כאילו אני מפגין בקפלן. כשהגיע אלי והתכופף אל החלון שכבר הספקתי לפתוח הוא שאל אותי שאלה רטורית "אתה יודע שביצעת עברה חמורה?" כן. השבתי בנימוס המירבי, שהרי אם לא ביצעתי עברה לא היית עוצר אותי. והוספתי התנצלות כמצופה מאיש שמאל, מכבד סמכות  וכנוע. בשלב הזה התרככו פניו של השוטר והוא הביט בחיוך רחב בלוגו של הקיבוץ שעל מכסה המנוע. הרגשתי צרות מתקרבות. חיוך של שוטר ,מניסיוני (מהצפייה בחדשות כמובן!) איננו מבשר טובות לשמאלנים כמוני. "אהה זה רכב של קיבוץ נכון? מאיזה קיבוץ אתה" שאל השוטר. במצב כזה עדיף לדעתי להגיד "הזורע" או "מגידו" ולא להסגיר את האמת . שהרי מן המפורסמות הוא שחלקים נרחבים במדינה חושבים שמשמר העמק הוא שם של עמותה לגמילת חסדים או לחילופין כספומט שמחלק כסף לנצרכים. אני לא יודע למה לא דאגתי שחברי לרכב ,שעזבו את הקיבוץ כבר לפני שנים רבות, לא ידליפו את המידע והם אכן, גילו לשוטר את השם המפורש "משמר העמק" עוד לפני שהספקתי להכחיש. לא רציתי להיות מואשם גם בשיבוש הליכי חקירה ולכן הודיתי באשמה. אני אכן ממשמר העמק!

השוטר הנהן והלך לפשפש במחשב המשטרתי שבניידת. בשלב הזה נרגעו מעט הרוחות ואני הסברתי לחברי שאני לא מודאג. ממילא משטרת התנועה איננה מחוברת למידע של המשטרה הפלילית ולכן הרקורד שלי לא ייחשף. מקסימום אשלם קנס. רמזתי לחברי שיש סיכוי שאשית עליהם חלק מהעלויות(בסופו של דבר הם הסגירו אותי לציפורני החוק!) אחרי כמה דקות חזר השוטר ולתדהמתי אמר לי את המשפט הבלתי הגיוני הבא." אבא שלי גדל במשמר העמק כילד חוץ. אז התקשרתי אליו לספר לו את מי עצרתי. כשהוא שמע את השם שלך הוא אמר לי מיד שהוא מודה לך על כל מה שיש לו בחיים ושהוא מבקש שלא אתן לך קנס אלא חיבוק ואם תסכים גם נשיקה." הייתי המום מהתפנית בעלילה וניסיתי לדלות מזיכרוני מתי עשיתי משהו טוב לילד חוץ כלשהו. ביקשתי מהשוטר הסבר להיסטוריה המשתפת שלנו וכך הוא הסביר לי לפני שנפרדנו בלחיצת יד ובידידות נצח. אבא שלי היה בקיבוץ בכיתה ח' בקושי שנה אחת. בשנה הזאת הוא חטף ממך מכות על בסיס יומיומי וסבל כל יום מחדש. אבל כאשר נחלץ סופסוף מציפורניך הסכימו הוריו לשלוח אותו ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה. דבר זה הביא אותו להיות היום אחד המהנדסים הבכירים ברפאל (בפנסיה) וסידר לנו בית יפה בשכונת דניה היוקרתית. תאר לך מה היה גורלנו עם היית מקבל את אבא שלי בזרועות פתוחות. עד היום הינו יכולים לחיות בקיבוץ" בשלב זה כבר לא התווכחתי על השאלה איפה טוב יותר לחיות . במשמר העמק או בוילה על הכרמל. פשוט שמחתי שיצאתי מכל הסיפור באזהרה וללא קנס. אבל כדי לא לצאת בלא כלום שאלתי את השוטר למה, לאור הצלחתו של אביו , הוא בחר לעבוד אצל איתמר בן גביר. השוטר צחק ואמר לי "אני לומד משפטים באוניברסיטה ורק מתנדב בנתיים במשטרת התנועה". זה נתן תשובה לשתי השאלות שהטרידו אותי לאורך האירוע כולו.

איך זה שיש שוטרים נחמדים למרות כל ההפגנות שאנחנו השמאלנים הבוגדים מעמיסים על כתפיהם, ואיך זה שיש מישהו שחושב שלעזוב את משמר העמק זה מעשה חכם שמשפר את העתיד. נכון שלפני שנים רבות זה לא היה מובן מאליו שהקיבוץ שלנו יהפוך למה שהוא היום. ואחדים מטובי בנינו ובנותינו בחרו לעזוב ולחפש דשאים ירוקים יותר. צחוק הגורל הוא שהדשא שלנו לא רק ירוק למשעי אלא גם משקה דשאים רבים מחוץ לקיבוץ והם מוריקים לא מעט בזכותנו.

ולמרות כל האמור לעיל אני מאחל לכולנו שנה טובה יותר או כמו שכבר נאמר במקומותינו: שנה בינונית  שתהיה השנה הבאה טובה מזו הקודמת וגרועה מזו שתבוא אחריה וכך עד סוף הימים.

שנה טובה לכל בית משמר העמק