תקיעה
! תרועה !
שברים,
שברים,
שברים.
סב
קדמון משוחח תחת אהל טליתו עם אלוהי העברים.
אסור
בתפילין, רצוע בטוטפות, עקוד אל ספר הספרים.
נדויים,
חרמות, נדרים, איסורים.
אחד בפיך סבא......
מליונים בשלגי הנוכרים.
אינני
חושב שהוא מקשיב סבא, יש לו עניינים אחרים.
אנחנו
שונים סבא. לך התרועה, לי השברים.
אינני
שוכח את המדבר, אני זוכר את הדברים.
תקיעות
השופר נבלעות בזעקות הצופרים.
לא
שלום בחילנו, אין זאב עם כבש,אין גדיים עם נמרים.
שמים
אטומים סוגרים עלינו, ריקים ואפורים.
פתח
לנו שער, כי שערינו אליך סגורים.
אין
לי טלית וכיפה בעוונותיי, אין לי רבנים ומורים.
אינני מקבל פקודות מאף אחד, כמעט שאין לי חברים.
כל
נדרי אשר נדרתי, עלי ועל צווארי.
אין
ולא יהיה מי שיכפר לי, שימחל לי, שיחוס עלי מההרים.
הקיץ
הולך ותם, החלונות הולכים ומתקדרים.
ועוד
מעט יום הכיפורים.
תגובות לדעה:
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!