הלב שותת דם
בימים אלה כשהלב שותת דם .הדם רותח ברגשות נקם
וזעם. אלה בדיוק הימים שבהם המוח צריך להיכנס לפעולה. השכל החשיבה הרציונאלית
והמבט המפוקח לעתיד הם אלה שצריכים לנהל את קרב ההישרדות שלנו כקיבוץ שלנו כמדינה
ושלנו כעם. נכון שמאז 12 באפריל 1948 אף אחד לא ירה על משמר העמק. נכון גם שבנינו
כאן ישוב קיבוצי לתפארת. נכון גם שבנינו לנו נרטיב של גבורה שמלווה אותנו מאז אותו
אפריל 1948. הנרטיב שסיפרנו לעצמנו ושאותו אנחנו מספרים כל שנה מחדש ב4 לאפריל,
הוא הכח המניע שהביא אותנו למקום הנפלא שאנחנו נמצאים בו. נרטיב כזה צריך עכשיו להיבנות
במערב הנגב ויתכן שגם בגבול הצפון הוא ידרש. זה נרטיב שאיננו נבנה על מיסכנות ועל
רחמים הוא נבנה מסיפורי גבורה (ויש רבים כאלה) הוא נבנה מדם יזע ודמעות. הוא נבנה
כדי לשרת עתיד של דורות קדימה. רק בניית נרטיב של עצמה של שיקום ושל התחלות חדשות,
למרות השבר הנורא ולמרות האסון האישי והקהילתי, רק בניה של סיפור לאומי חדש
ואופטימי יכול לסובב את גלגל ההיסטוריה קדימה ולא לאחור. בעוד שני דורות או שלושה
אפשר יהיה גם להסתכל אחורה ובלבד שיהיה (בעוד כמה שנים או דורות) מי שההווה שלו
טוב ומלא אור ותקווה .מישהו שיביט ,אז, לאחור ויאמר לעצמו ולאחרים. ראו איך למרות
הכל בנינו ושיקמנו ושיפרנו את קיבוצנו את מדינתנו ואת העולם סביבנו, כך שעכשיו
(בחלוף אותן שנים או דורות) הוא יפה יותר מוצלח יותר ובעיקר בטוח יותר.
עכשיו זמן לאסוף את השברים לקום ולהתעשת לא לשקוע
לרחמים ובוודאי לא לחלומות הביעותים של נקמות חוזרות ונשנות. עכשיו הזמן להסתכל
לעבר אפריל 1948 וליישם את מה שנעשה אז גם היום. גם אז לא עמדה מדינה לעזרתנו. אז
לא הייתה מדינה, היום לא איכפת לה והיא איננה קמה ונחלצת לעזרתנו. אז לא חיכינו כי לא היה למה עכשיו לא
נחכה כי אין למי. אני קורא לחברי בתנועה הקיבוצית כולה להתגייס ולהחזיר את תפארת
ההתישבות הקיבוצית בנגב המערבי. לא להקים מחנות פליטים בקיבוצים הוותיקים. לא
להעתיק קיבוצים שלמים למקומות שנראים עכשיו בטוחים (הם לא יהיו כאלה אם נוותר
אפילו על קיבוץ אחד בנגב או בצפון. כן עכשיו יורים עכשיו מסוכן אבל זה לא עצר
אותנו באפריל 48 ולא צריך לעצור ב2023 בזמן הקרוב ביותר האפשרי צריך לחזור
לקיבוצים החרבים. לשקם אותם ולהפכם לישובים פורחים ומשגשגים כפי שראוי להם להיות.
קיבוצים חזקים כלכלית. חזקים קהילתית (עדיף שיתופיים) קיבוצים שהם הלפיד המוביל את
השיירה ולא אודים שרופים של מה שהיה ואיננו. אנחנו התנועה הקיבוצית כולה צריכה
להיות אבן הראשה של בניין הנרטיב החדש ולא בית התימחוי של החורבן.
תגובות לדעה:
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!