וייעור התייש באחד הבקרים

סרק את זקנקנו ושקע בהרהורים,

"אוףף כמה כואב,

הגיע הזמן שגם שמי ייכתב.

ואיך לוודא ששמי לא ישכח,

אוסיף גם את שמי לספר התנך.

איפה להיכנס והיכן להירשם,

ואיך יקראו לי למען השם?

"שופטים"? כבר לא צריך. "מלכים"? זה לא די

צריך ספר חדש שייספר רק עליי.

ויהיה גם שם לספר, ברור ומרשים.

לספר הזה ייקרא ספר "תיישים"

וכך ייכתב בו וייזכר לדורות,

פרק א'  "תיישים" תתחילו לקרוא:"

ויקום מלך חדש למלוך על הדיר

המלך תיישיהו מלך רם ואדיר..

והוא מוסיף ומספר במעשיו המדהימים,

מכניס לכיס את כל דברי הימים...

אבל עורך הספר מוסיף בבוא תורו:

את הפרקים האחרונים כבר לא מומלץ לקרוא.

 ובהזדמנות זאת:

בימים האחרונים העליתי אתר לרשת בשם "שירי דרך" מוזמנים להקיש בגוגל ולעיין.

יש לנו תיש,

לתיש יש חמור,

התיש לא משיח

כי החמור שחור.

קפץ התיש על גב החמור,

"רוץ חמורי טוס ודהר".

הרוח שרקה באזניו כציפור

”אנחנו נכבוש את ההר,

עופה טוסה חמורי היקר,

חמור שהצמיח כנפיים.

נטוס מנצחים מעל דשא וכר,

מעל לראשי בני אפסיים.

נקפוץ חמורי מעל ראשי עם,

אנחנו נבחרנו, שהם יקפצו.

אני ואתה נשנה את העולם,

ירצו או לא ירצו".

למה שנעשה להם בעיות ?

סך הכל הם חוזרים אל חוות החיות.