אדוארד ליר היה מגדולי כותבי הטפשירים (שירי איגיון) באנגליה שלפני 200 שנה.

לפני שנביא פה ושם תרגומים משיריו, (אגב, אני אינני המתרגם היחיד וגם לא הראשון של אלה)

 בואו נתן לו הציג את עצמו לפנינו.

נעים להכיר מיסטר ליר

היי, נעים להכיר, מיסטר ליר.

זה שכתב כבר כמה כרכים של שטויות.

אנשים חושבים שהוא חולה רוח מריר,

אך מסתבר לפעמים שהוא לא כזה אידיוט.

מחשבתו מוחשית, הוא קפדן מנקר.

אך חובה לציין שחוטמו ענקי

פרצופו דוחה פחות או יותר.

וזקנו - כמו פאה של תורכי.

יש לו אוזניים, שתי עיניים ועשר אצבעות,

(אלא אם לא סופרים את האגודלים).

הוא אהב  אולי פעם לשיר ולרקוד,

אך עכשיו כוחותיו כבר דלים .

הוא יושב בסלון מפואר ומדליק

על קירותיו  יש ספרים לאין ספור.

שותה יין מרסלה מבלי להפסיק

ולעולם הוא איננו שיכור.

רבים ידידיו, חילונים וכמרים,

לחתול הזקן קרא פוס

גופו עגלולי, גבעות והרים,

ולראשו הוא חובש מין תרבוש

כשהוא הולך ברחוב בחלוק עמיד מים,

הילדים רודפים אחריו במקהלה:

"תראו מי מגיע בלי מכנסים  ,

אנגלי משוגע בשמלה".

הוא בוכה  על חופי אוקיאנוס,

הוא בוכה על ראשי ההרים.

הוא קונה ממרחים וקבנוס,

ובובות שוקולדה משרימפס.

הוא קורא ספרדית אך איננו דובר בה

בירה  שותה למכביר.

לפני שיחלוף נסיר את הכובע:

"נעים להכיר, מיסטר ליר".