מ"ה דעתי

הצלחה כלכלית, עלולה להסתיר תרבות ניהול לא טובה
דני זמיר | 17/04/2019 | 3 תגובות
 

             דני זמיר: הצלחה כלכלית, עלולה להסתיר תרבות ניהול לא טובה                16.4.19

החיים אצלנו טובים. לצוות המוביל של הקיבוץ, יש בכך חלק חשוב.

אבל בדף "התהליך" אתם מציינים בצדק, שההצלחה הכלכלית מלווה בסימני שאלה חברתיים.

אולי באמת ישנן מחלות חברתיות ואירגוניות, שדווקא קשורות להצלחה  כלכלית? אולי הצלחה כלכלית מסנוורת את עיני המובילים? המובילים אומרים לנו: "שאם אנחנו מצליחים, סימן שאנחנו מנהלים טוב". אבל קורה שהצלחה כלכלית, מלווה דווקא בבטחון עצמי מופרז. "אנחנו הכי טובים", לכן "אנחנו יודעים הכי טוב", "לנו זה לא יקרה".

הצלחה כלכלית, עלולה להסתיר מאיתנו תרבות ניהול לא טובה.

 

רק לדוגמה, היו לנו לאחרונה שני דיונים קשים מאד, וסוערים מאד. היו גם פגיעות בתרבות הדיון שלנו. הדיון הראשון, על הפרסומון (שבו הופסק הדיון בשיחה ולאחרונה הגענו להצעה מוסכמת). השני, על תקנון הוותק, שבו הדיון וההצבעה [58:42] לימדו על רמת הסכמה מאד נמוכה ועל עימות די קשה בין המימסד לחלק גדול מהציבור.

למה? מה קורה כאן? כחבר וכשותף מודאג, אני חושב שאירועים כאלה ואחרים, צריכים להביא את המוסדות המרכזיים, לבדיקה עצמית. אבל דווקא הבדיקה הזאת חסרה.

נחוצה בדיקת התרבות הניהולית של המוסדות המרכזיים של הקיבוץ.

למשל, בדף שפורסם אנחנו נשאלים: "האם הדמוקרטיה הקיבוצית מאפשרת לבעלי תפקידים למלא את תפקידם?"

ואולי נחוץ דווקא לשאול את השאלה: "האם בעלי תפקידים, מאפשרים לדמוקרטיה למלא את תפקידה?"

נכון, הדמוקרטיה מאיטה את קבלת ההחלטות. היא שואלת שאלות, מבקשת עוד מידע, מעלה הצעות נוספות. מנהלים נוטים לראות את הדמוקרטיה, רק כ"קבלת החלטות". אבל היא גם דיון, חיפוש פשרות והסכמות.

קל לקבל מהר החלטות ברוב קטן ובאי-הסכמה גדולה. דמוקרטיה טובה, משפרת במקרים רבים את ההחלטות, מרחיבה את ההסכמה ואת הנכונות לבצע את ההחלטות ומשתפת את החברים בניהול חיי הקיבוץ. אנחנו איננו חיילים על לוח השחמט. אנחנו שותפים בניהול חיי הקיבוץ. לעיתים קרובות, המוסדות שוכחים זאת. הם "מנחיתים" עלינו החלטות מפורטות המשפיעות על חברים רבים מאד, מבלי שטרחו לשאול את דעתנו.

הבעייה היא שהתרבות ניהולית הולכת ו'נסגרת'. השקיפות וההשתתפות הולכות ומצטמצמות.

=שקיפות - כי לא מפרסמים מידע חשוב. ופרסום מידע, תורם לציבור ערני ואחראי.

=השתתפות - כי יש מעט דיון והרבה הצבעות. או דיונים ללא החלטות, והחלטות ללא דיונים.

*דיוני ו. המשק לא מתפרסמים, גם כשאין בהם סודות עסקיים.

*במשך חודשים ארוכים מאד, לא נמסר שום מידע מצוות מרכז הקיבוץ.

*כנ'ל לגבי אולם התרבות.

*דיונים לא מעטים במש'א התנהלו בחוסר שקיפות*). טוב שלאחרונה יש שינוי.

*שיחות הקיבוץ הן ערוץ חיוני למידע ודיון ולא רק החלטות, אבל הן מעטות ודחוסות בזמן.

*גם הצגת התוכנית השנתית, איננה מאפשרת דיון אמיתי בתוכנית.

 

זה נוח לכולם. לא מפריעים למנהלים לנהל, לא מפריעים לחברים לשבת בבית...

אז מה קרה? לכאורה, לא קרה כלום. החיים אצלנו טובים.

אבל תרבות ניהולית מסתגרת שוחקת את האחריות המשותפת הדרושה לנו כל כך. כשאיננו שותפים, איננו אחראים. "שהאחראים ידאגו – אנחנו, האנשים הפשוטים, לא אחראים".

באחריות המשותפת, לכל אחד מאיתנו חלק באחריות אישית לגורל הקיבוץ – ולכולנו,  חלק באחריות המשותפת לגורלו של כל אחד מאיתנו.

והאחריות המשותפת, דרושה לנו במיוחד בשעות של משבר שעלול להפתיע אותנו.

בימים טובים (כמו עכשו), בונים את האחריות המשותפת. ובימים קשים, כמו שכותבת ההגדה, "היא (האחריות המשותפת) שעמדה לאבותינו ולנו".

 

כתב: דני זמיר

===============================================

*) על דברי בשיחה, קיבלתי תגובות שונות, גם של הסכמה וגם של אי-הסכמה.

בעקבות התגובות, אני רוצה להוסיף הבהרה: אינני חושב שכל דיוני מש"א התנהלו בחוסר שקיפות ואם דברי הובנו כך, אני מצטער ומתנצל בפני מי שנפגע מכך.

דברי התייחסו להחלטות שעסקו בהצבת חברים למשרות ותפקידים בקיבוץ, או ליציאה מהקיבוץ לתפקידים מרכזיים מחוץ לקיבוץ, כשלחברים לא נמסר כל מידע על כך. התוצאה היא שחברים לא מעודכנים על "מה הולך בקיבוץ".

מידע מעודכן ושוטף הוא אחד המרכיבים הכי חשובים, באחריות משותפת של חברי הקיבוץ.

אפשר "להרגיל" אנשים לחיות בלי המידע הזה, ואפשר גם "להתרגל" לחיות בלי אחריות משותפת.

אני רוצה להוסיף הערה אישית: כנרת מילאה את תפקידה במש"א במסירות ובמקצועיות רבה ובנתה את התפקיד הזה. שוחחנו מדי פעם מתוך הקשבה הדדית. אבל נכון, היו גם חילוקי דעות שעליהם דיברנו. חילוקי הדעות האלה אינם גורעים מאומה מהערכתי הרבה כלפיה.

 

 

 

 

הוסף תגובה

תגובות לדעה:

כדאי להעמיד דברים על דיוקם

הנהלת המשק | 17/4/2019

כדאי להעמיד דברים על דיוקם

אפשר, רצוי וראוי לנהל, בחברה כמו שלנו, ויכוח ציבורי הכולל עמדות, דעות ולא פחות חשוב, חילוקי דעות. יש לכך את הבמה הציבורית בדמות שיחת הקבוץ, ולאחרונה גם נוספה (סוף, סוף) הפלטפורמה של אתר הקבוץ.

עם כל היתרונות והרצון לנהל שיח ישיר, גם (אולי בעיקר) ביקורתי, אסור לנו לאבד את הבסיס עליו נשען כל העניין – שמירה על בסיס ענייני, חברי שמטרתו לשפר את המערכת של כולנו ולא לפגוע בכבודם של חברים או ממלאי תפקידים. 

אחד העקרונות החשובים בתוך כל הסצנה של ויכוח חברי, חייב להישען על בסיס עובדתי אמין המגובה בנתוני אמת.

כשעולה חבר קבוץ, מעל במת שיחת הקבוץ ובמדיה הציבורית, ומנסה פעם אחר פעם להציג באופן קטגורי את מוסדות הקבוץ ככאלו המאמצים מדיניות מודעת שמטרתה להדיר מידע מחברי הקבוץ ("תרבות ניהולית" בה השקיפות והמידע הנמסר לחבר, הולך ומצטמצם), ומגבה את דבריו ב"דוגמאות" כמו דיווחי ועדת משק, או מש"א שאינם נמסרים לציבור, היינו רוצים להניח כי הדברים לפחות נבדקו באופן כלשהו בטרם הוצגו כעובדות.

אלא שבבדיקה אקראית פשוטה וזמינה לכל חבר, מסתבר כי מתוך 13 ישיבות של ו. משק שהתקיימו ב-2018, פורסמו כולן בדף לחבר, למעט אחת שמטעמי סודיות לא ניתן לפרסם. אותם הדברים בנוגע למש"א – כל הישיבות שהתקיימו במהלך 2018, ומידע נוסף מעבר לישיבות האגף, פורסמו לציבור באמצעות דף לחבר.

בנוסף, תקנון הוותק, הוכן והוצג ע"י צוות נבחר ועבר בהצבעה בכללפי ברוב דמוקרטי של כ – 190 תומכים. להציגו כעימות די קשה בין הממסד לחלק גדול מהציבור מטעה ואיננו נכון.

צוות מרכז הקיבוץ מפרסם את ההתקדמות בתהליך בכל דרך אפשרית, כולל מפגשים, הצגה בווידאו, פרסום לציבור אודות בחירת המשרד המלווה ושיתוף החברים במפגשים עם הארכיטקטית.

בכל השנים האחרונות שבדקנו, מתקיימות שיחות הקיבוץ אחת לשלושה שבועות בממוצע. לידיעתנו, אין לזה אח ורע בכל התנועה הקיבוצית

התכנית השנתית הוצגה בפני כל האגפים, לפני המזכירות ובשיחת הקיבוץ. כל הדיונים היו פתוחים לציבור ופורסמו בהתאם. זאת בחירה לא להגיע לדיון אבל להגיד שהצגת התוכנית השנתית, איננה מאפשרת דיון אמיתי בתוכנית היא אמירה טועה ומטעה.


על בסיס העובדות הללו מרשה לעצמו חבר להציג בפני הציבור, מעל הבמה המרכזית, את המוסדות ככאלו שיוזמים מדיניות מודעת ("תרבות ניהול", לא פחות...) ששמה לה כמטרה לצמצם את המידע לחברים, ועל סמך זה לתאר בפרוטרוט את הנזקים העצומים הנגרמים, עקב כך, לדמוקרטיה הקיבוצית.

מי שבאמת חרד לדמוקרטיה הקיבוצית ואכן רוצה לקיים שיח ציבורי ראוי ותורם, לא יכול להרשות לעצמו להפיץ עובדות  לא נכונות ולבסס עליהם אג'נדה שלמה תוך השתלחות בבעלי תפקידים ובמוסדות. אם זה יהיה הסגנון שיכתיב את התקשורת בין חברים ומוסדות, לא רק שנערער את היסודות ההכרחיים לקיומנו כחברה קיבוצית, אלא שגם נצליח לפגוע היטב אחד בשני, ולדרדר את האמון בינינו לבין עצמנו למקומות בלתי נסבלים.

חג שמח,

הנהלת המשק


תגובה לתגובת הנהלת המשק

ירון גולדשטיין | 19/4/2019

יגעת ומצאת – תאמין.
לאחר חיפוש מה מצאתי באתר את הפורום – אמנם לא במקום בולט במיוחד– אבל לפחות קיים.


עכשיו לעניין עצמו.
עצם התגובה של הנהלת המשק- היא הנותנת עד כמה חיונית וחשובה הצעתו של דני זמיר:

1. מדובר בתגובה אנונימית שחתומה "הנהלת המשק", (מאוחר יותר צויין שהכותב הוא ירון שטרן), כאשר למיטב הבנתי המטרה של הפורום היא שיח חברי בין חברי הקיבוץ ולא התנצחות עם המוסדות.
כמובן שזכותו של כל אחד מחברי המוסדות להגיב, אבל יתכבד ויכתוב בשם עצמו ואת דעתו האישית.

2. עצם התגובה וההכרזה של "מוסדות המשק" על דני: ש"מי שבאמת חרד לדמוקרטיה הקיבוצית, לא יכול להרשות לעצמו להפיץ עובדות  לא נכונות ולבסס עליהם אג'נדה שלמה תוך השתלחות בבעלי תפקידים ובמוסדות."
היא תגובה של גוף המנסה להפוך מבקריו לפרסונה נון גרטה, ליצור דה לגיטימציה לחבר, וגורמת לההפך ממטרת הפורום של עידוד החברים לכתיבה חופשית – כולל ביקורת על המוסדות.
אם כל ביקורת בפורום על המוסדות תיענה כל ידי המוסדות בתגובה כזו, אפשר לאמר כבר עכשיו קדיש על הפורום, כי החברים פשוט יירתעו מכל אמירה וכתיבה בנושא .

3. לגופו של עניין – צריך להבדיל בין ההצעה עצמה לדוגמאות.
הצעת דני של "
דיון על התרבות הניהולית של המוסדות המרכזיים של הקיבוץ" היא יותר מלגיטימית ואף נחוצה ביותר.  למיטב ידיעתי, מעולם לא נערך כל דיון כזה במשמר העמק על כך.
מאד לא סביר שניתן לדון (ולבקר) כל דבר בקיבוץ משמר העמק - למעט את המוסדות.
אין כאן כוונה לפגוע או להעניש חלילה מישהו, אלא כמו כל מהלך בדיקה – לבדוק ולברר, ולהחליט מה אנו רוצים לשנות ולשפר.
דווקא חברי המוסדות הם אלה שאמורים לתמוך מאד במהלך בונה אמון שכזה. 

4. צודק דני, שאכן ישנה לפעמים בעיה של שקיפות.
דעתי שלא תמיד זה במכוון, ובחלק מהמקרים מדובר רק בחוסר הפנמה של חשיבות הדבר לציבור.
לשמחתי, ישנה בשנה האחרונה הקרה בחשיבות הנושא ומגמה רצינית של שיפור הדיווח, שאני מקווה שתתרחב.

5. באמירה של דני "האם בעלי תפקידים, מאפשרים לדמוקרטיה למלא את תפקידה?" יש הרבה מן האמת.
לא פעם נידמה שאותם אנשים בוחרים את אותם אנשים, ומונעים (או לפחות מנסים למנוע) מציבור רחב של חברי קיבוץ שמעוניינים בכך, את האפשרות להיבחר לתפקידים שונים או לוועדות,
כאשר גם כאן, נעשה כל מאמץ אפשרי למנוע מחברים הפונים, התמודדות הוגנת לבחירה, ומהציבור אפשרות בחירה בין המועמדים.

חג שמח לכולם
ירון
G


תגובה ל"הנהלת המשק"

דני זמיר | 20/4/2019

דני זמיר:

האם נכון שהשקיפות וההשתתפות בניהול הקיבוץ, הולכות ומצטמצמות?

לדעתי השאלה הזאת, נשארה פתוחה והיא שאלה מאד, מאד, חשובה. כל אחד מאיתנו יתרשם וישפוט עפ"י שיקול דעתו, וחשוב שנדון על כך ביחד. מי שיקרא את רשימתי הראשונה, יראה שנכתבה בסגנון מכבד וענייני. אין בה "השתלחות בבעלי תפקידים ובמוסדות" כפי שנכתב ע'י (מי?) מ"הנהלת המשק".

אני יכול להעריך מאד חלק מעבודתו של בעל תפקיד ולבקר חלק אחר. עצוב כשמציגים ביקורת כזאת, כאילו היא התקפה אישית על בעל התפקיד.

דרך הניהול של הקיבוץ חשובה לכולנו, ואני מקווה שנדון בה במסגרת התהליך החברתי. 

 

כמה הערות בעקבות המכתב של "הנהלת המשק":

1. תחילה ציטוט מהמכתב: "מרשה לעצמו חבר להציג בפני הציבור, מעל הבמה המרכזית, את המוסדות ככאלו שיוזמים מדיניות מודעת ששמה לה כמטרה לצמצם את המידע לחברים"

אני החבר, שמרשה לעצמי לציין, כי בשום מקום לא אמרתי ולא התכוונתי  לדברים כאלה, פשוט כי אינני חושב כך... לדעתי, תרבות הניהול שעליה דיברתי, נוצרת בהדרגה מתרחשת מעצמה, ובשום אופן לא "כמדיניות מודעת"!

2. על ועדת המשק כתבתי ש"דיוני הועדה לא מתפרסמים".

ציטוט מהדף מדגים למה התכוונתי:

"בתאריך 24.2.19 התקיימה ועדת משק בנושא פרויקט הגורן.

בהשתתפות: יריב קדם, עידית אופיר ו. תכנון, פלומה ודויד מנהלת.

יריב הציג את עיקרי הדברים. המעוניינים בסיכום המלא מוזמנים לפנות למשרד הנהלת המשק." (דף לחבר, 9.3.19)

יש כאן מידע על קיום הישיבה, לא פוסם מידע על הדיון בועדה, על העובדות והדעות. לדעתי, למוסדות צריך להיות אינטרס בשיתוף החברים במידע מועדת המשק, ע"י פרסום עיקרי הדברים.

3. לגבי מש"א, הסברתי בהערה את אי ההבנה שנוצרה ואת צערי על כך.

4. תקנון הוותק התקבל ברוב של 58% (186) לעומת 42% (134). זהו רוב, אבל לדעתי רוב המעיד על רמת הסכמה נמוכה. האם הדיונים על התקנון והפרסומון היו קשים וסוערים? הערכה כזאת שמעתי מכמה וכמה חברים. על הדיון בפרסומון נכתב בדף מ-1.9.18: "לצערנו, הדיון חרג בחלקו מגבולות האתיקה של שיח חברי והוחלט לעצור אותו בנקודה זו."

5. בנושא מרכז הקיבוץ יש לאחרונה שיפור ואולי הייתי צריך לציין זאת. אבל לפני כן, כפי שכתבתי "במשך חודשים ארוכים לא נמסר שום מידע".

6. התוכנית השנתית הוצגה לשיחה בצורה מאד יפה. אבל התוכנית הזאת מובאת לשיחה כדי לדון בה. דיון כזה לא קרה, כי לוח הזמנים העמוס של השיחה לא איפשר זאת. התוכנית אושרה מבלי לדון בה. האם זה רצוי?

לכולנו צריך להיות עניין ביותר שיתוף של החברים במידע, בדיונים ובהחלטות. זה תורם לאחריות המשותפת של חברי הקיבוץ, שכל כך דרושה לנו.

*** לסיום, המשך הדיון בתהליך החברתי***

עכשו התברר לי, שירון שטרן כתב את מכתב הנהלת המשק. נשוחח על המכתב, בחברות טובה.