באה מנוחה ליגע

כמו רבים מחברי הקיבוץ התמלאתי שמחה והתרגשות למראה הספסלים המעוצבים אשר פוזרו ברחבי הקיבוץ תחת כל עץ רענן ומאחורי כל שיח וציץ פרח. בעיני רוחי כבר ראיתי את כל אותם חברים העולים מן השדה או ממרחקי המטעים בתום יום עבודה מפרך. פוסעים בכבדות לעבר חדריהם הקטנים והנה ספסלים להניח עליהם את גופם היגע. לשאוף מעט מאויר הערב הקריר. לחלוץ את נעלי העבודה הכבדות ולהתרווח בנוחות על לוחות העץ המוקצעים למשעי. ממתינים בסבלנות לרדת החשכה ולאור מנורות החצר הצהבהבות פוסעים אל חדר האוכל  לארוחת הערב לפני שהם עולים על יצועם לקראת יום עמל חדש עם הנץ החמה. בזיכרוני עולים אותם ימים בהם היו הוריהם של מייסדי הקיבוץ פזורים על ספסלי שדרת הברושים משוחחים בנחת איש עם רעהו או מדברים לעצמם . מכיוון שלא הבנתי אז, וגם היום איני מבין פולנית , אני יכול רק לשער שעל אותם ספסלים בילו קשישי הקיבוץ שעות נעימות ומרתקות. בדיוק כפי שמצופה מהספסלים גם היום.                                                                                             שמחה ועליצות פקדו אותי בו זמנית  כאשר הבחנתי ,לפני כמה ימים , בקבוצה גדולה של מומחי התכנון והעיצוב המקומיים נאספת סביב הספסל שהוצב כדוגמה לספסלים העתידיים והבנתי שרק אישורם הסופי נדרש כדי לפרוס את עשרות הספסלים ברחבי הקיבוץ. והאישור כנראה ניתן פה אחד. ספסלים רבים פוזרו בנקודות מפתח שסומנו על-ידי משטחי בטון ייעודיים. הוברגו היטב למקומם והתייצבו לשרת את הקהל הרב הנדרש להם.

נסעתי מיד בקלנועיתי לעבר הספסל הסמוך לביתי. סמוך יותר לפחי האשפה אבל למה תמיד להיות קטנוני. התיישבתי בנחת על לוחות העץ הנעימים למגע נשענתי לאחור על המשענת המעוצבת . לא ראיתי נוף אבל בהחלט שמעתי את הדררות מרעישות בהתאספן למנוחת הלילה בצמרת האקליפטוס הגדול.

כפי שקורה לי לעיתים קרובות כשאני רגוע ומנמנם להנאתי. חלפה במוחי מחשבה שיש כאן תכנון מרחיק לכת וראיה מערכתית מופלאה. בעודי מטלטל את רגלי שלא הצליחו להגיע לאדמה ביושבי על הספסל (וטוב שכך, שכן נמנע ממני ללכלך את נעלי בבוץ הסמיך שלרגלי הספסל) נזכרתי שעל פי תכנית מרכז הקיבוץ המתגבשת בוועדות השונות ואשר תועבר, בסופו של מרתון דיונים ממצה , להחלטת החברים כולם בשיחת הקיבוץ. מתוכננת לקום על חורבות מבנה הקיטור והמכבסה כיכר מרכז הכפר . מחשבה זו קראה דרור לדמיוני וראיתי כבר בעיני רוחי ככר עגולה מרוצפת אבנים שהובאו במיוחד מפירנצה שבאיטליה ועמוד שיש לבן בוהק מהרי הטטרה בצ'כיה ועליו פסל ברונזה שהוריק מקורוזיה . לא אגיד לכם פסלו של מי זה היה כי לא הצלחתי להנציח את הדמות בזיכרוני. אבל היה מרשים ומכובד. העיקר הוא כמובן הספסלים . כן אותם ספסלים המפוזרים עכשיו ברחבי הקיבוץ ואשר בראייתם הנבונה של המתכננים הוצבו על משטחי בטון והועתקו בקלות ותוך חיסכון מרשים בעלויות, אל אותה כיכר הכפר החדשה. אכן מחשבה מרחיקת ראות ומרשימה.

ובדמיוני זה ,שבו אני ממשיך להפליג ,אני רואה את עצמי וחברי ,שהקשישו בינתיים בעוד מספר שנים, יושבים על הספסלים ומפזרים זירעונים (שסופקו ברכישה מרוכזת על-ידי אגף מפג"ש והוקצבו ביד רחבה לכל דורש) ללהקות של מיינות חצופות ויונים תמימות. שמש חורפית מחממת את גופי ואני מברך את עצמי ואת הכפר שבו אני מבלה את ימי על כל הטוב שנפל בחלקי ובחלקם של חברי. והעיקר הוא שאני גאה בכך שגם נבחרי הציבור אשר בחרנו לוועדות ולתפקידים השונים מגלים אחריות ודאגה אמתית לעתיד הקיבוץ וקשישיו ולשמירה על אופיו הכפרי כפי שמצופה משליחי ציבור רציניים.