שעת ערב בקיבוץ משמר העמק. עשרה ימים לאחר הבחירות. לקיבוץ מפעלים למוצרי פלסטיק בברזיל, הונגריה, פולין, ווייטנאם וישראל וחוזה בלעדי עם חברת ג'ון דיר העולמית. קיבוץ שהחל בקנייה של שתי פרדות ב1926.
מאורעות תרפ"ט, מאורעות תרצ"ו. המרד הערבי ב1936, ניצחון על קאוקג'י וכנראה הצלת העיר חיפה ב1948.
עוברים ליד מגרש הכדורסל הישן. ב1960, אני בן 12, ילד חוץ בקיבוץ גלעד השכן.
הפועל משמר העמק, עם שחקניה המקומיים, מארחת את הפועל תל אביב. המתח וההתרגשות בשיאם. הפער קטן אבל הפועל מנצחת.
אז עדיין היו יריב רציני למכבי. המגרש לא השתנה מלבד לוחות העץ שהוחלפו בלוחות פלסטיק. אותן שלוש שורות של מושבי אבן.
ליד המגרש, חדר האוכל שעבר שיפוץ קטן. ליד חדר האוכל רחבת הדשא הגדולה שבקציה 'מועדון החבר' המכוסה באותם צמחים מטפסים.
מסביב בתי החברים עם הגינות המטופחות.
השעה שבע. החברים נוהרים לחדר האוכל. הזקנים והנכים בעגלות מלווים במטפלות מאומות העולם השונות.
בגדי חג. חולצות לבנות. שיער שיבה וקרחות בעיקר. הרבה לא השתנה מ1960 מלבד הקלנועיות הממלאות את רחבת חדר האוכל ומשמשות את הקשישים.
אם להיות זקן או נכה אז רק בקיבוץ משמר העמק.
כאלף חברים ואורחים. את הטקס מנהל חבר משק ותיק. סדר פסח חילוני כהלכתו.
האווירה מרגשת. האוכלוסייה המבוגרת יותר והילדים הצעירים יותר דומיננטיים בהפקה, בבימוי, במשחק, בשירה ובריקודים.
כל האמנים מקומיים. ברכות לחיילים המשרתים בצה"ל ואשר לא יכלו להגיע.
מצה שמורה, יין אדום, כבד קצוץ, חמוצים וגפילטע פיש, כבר על השולחן.
חג האביב, אליהו הנביא, די דיינו, עבדים היינו לפרעה במצריים. ארבע כוסיות.
מספרים גם את סיפורה של אניית המעפילים 'הילדה' שעשתה דרכה בים השחור ב1940 עם מאות פליטים מאירופה
שלאחר כל התלאות לא הורשתה להיכנס לארץ על ידי הבריטים.
מתארים את טקס סדר הפסח שעשו המעפילים במחנה המעצר בעתלית עד ששוחררו.
הילד שזוכה באפיקומן תורם את הזכייה לפרויקט של נוער בסיכון. שלושה עשר מידיא עד אחד מי יודע. אחד אני יודע. אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.
הזמר מדלג על עשרה מי יודע ומתרץ זאת בשתי כוסיות היין ששתה. גם ההומור כמו אז ב1960.
תחרות עידוד עם דגלים צבעוניים בין השולחנות. תם הטקס.
כובעים מיוחדים לתורנים המביאים את המנות העיקריות מהמטבח. מרק קניידלך, פרגיות ממולאות, קוביות טלה, אוכל צמחוני.
הכל פשוט, כמו תמיד. ואז תריסי המטבח נפתחים ושורת עובדי המטבח שמאחורי הקלעים נחשפת.
אלה ערבים מוסלמים מהכפר כעביה שבקצה העמק המנהלים את המטבח כבר שנים כעובדים שכירים. עד עכשיו הם היו מאחורי הקלעים.
חבר הקיבוץ מסביר לי שהם מקבלים תוספות שכר לשעות הנוספות והטבות לחג וכי הקיבוץ תומך בכפר בפעולות קהילתיות ומממן פעולות חברתיות ומוסדות לחינוך מיוחד. החברים היוצאים מחדר האוכל מודים לעובדי המטבח ומחליפים עימם ברכות ואיחולים לחג.
הקיבוץ, כך מתברר, תומך גם בחטיבה 7 של השריון, בקיבוץ עירוני בנצרת ובקיבוץ עירוני דתי בירושלים. כל המגזרים זוכים לתמיכה.
אני מברר את תוצאות ההצבעה לכנסת שהיו לאחרונה. רוב מוחץ לכחול-לבן. העבודה ומרצ מתרסקות.
אני שואל את חבר הקיבוץ הוותיק איך זה להיות 'שמאלני, בוגד ובולשביק'.
הוא ממלא את שקית האשפה בשתיקה ומוסר אותה לעובד המטבח הערבי.
כתב ישראל וינקלר (חבר של יעקב סלק) לאחר סדר הפסח בקיבוץ.
